חכתייה בספרו החדש של אלי בנשטרית, שפה בסכנה או שפה בהסכמה

El mazal de los pobres (אפשר לתרגם כ-מזל האומללים או מזל העניים), הוא ספרו החדש של אלי בנשטרית (עריכה על ידי ג'קובו ישראל ופרולוג של שלמה בן עמי, לשעבר שגריר ישראל בספרד ושר לענייני חוץ). הספר נכתב בחכתייה כפי שאלי יודע כשפת אמו. זהו ספר אשר מחזיר את דוברי החכתייה לזמנים מוכרים בסביבה מוכרת וכה מוערכת, מעין נוסטלגיה דיוקנית נאמנה לשפה זו. מקום העלילה בספר הוא עיר הולדתו של אלי בנשטרית, טנג'יר. התקופה היא שנות ה-50 ותחילת שנות השישים. בזמן ההוא חיו בטנג'יר כ-18.000 יהודים (1955). לא עברו 15 שנה ומספר היהודים פחת ל-250.

כאמור, הספר מהווה כשלעצמו פרק בהיסטוריה עכשווית – פירוק העיר הבינלאומית העתיקה והפזורה היהודית במרוקו של המאה ה-20. כל זאת בעזרת ניתוח נאה של השפה בה נהגו יהודי טנג'יר בשלושת המעמדות החברתיים העיקריים: המעמד הנמוך של פואנטה נואבה, המעמד הבינוני של רחוב טטואן והמעמד האמיד יותר של שדרות פסטר ומרשאן.

עוד מתחילה המאה העשרים שפת החכתייה הפכה בין יום למאוימת יותר משפות אחרות מכיוון שליד הספרדית והצרפתית שנחשבו כשפות אירופאיות, דוברי החכתייה היו נחשבים כברברים, חסרי תרבות. בייחוד עם הגעת כל ישראל חברים (Alliance Israélite Universelle  או בראשי התיבות AIU נוסדה בשנת 1860, כ-23 שנים לפני האליאנס פרנסס).

ובכל זאת, בתקופה המתוארת בספר, ממשלת מרוקו עשתה מאמץ להשתלבות הקהילה היהודית בחיים הפוליטיים והמינהליים. לגבי לימודים, בשנת 1958, 95% מהילדים היהודים למדו בבית הספר, לעומת 10% מהמוסלמים. האליאנס היה המוסד החינוכי היהודי בו למד בנשטרית, הם הכילו כ-15,000 תלמידים בשנת 1943 ו- 32,000 בשנת 1955 ומספרם של בתי הספר עלה מ- 27 בשנת 1943 ל- 85 בשנת 1955. אך מצב זה הגיע לידי סיום כאשר ממשלת מרוקו אסרה על יהודים להשיג דרכון, והמוסד הכניס ישראלים למדינה כדי לקדם "הגירה חשאית".

עם הזמן גברה הקריאה להלאמת בתי הספר של אליאנס והם נאלצו לוותר על חלק מהם. לאחר מותו של מוחמד החמישי בשנת 1961, ניהל חסן השני משא ומתן עם ישראל על מנת להכשיר את ההגירה היהודית לישראל. כך היה שמתוך 80,000 יהודים שנשארו במרוקו, מחציתם עזבו בין 1961 ל -1964. בהמשך, כתוצאה ממלחמת ששת הימים ב -1967, לאחר המחאה האנטי-יהודית הגרו רבים לא רק לישראל אלא גם לצרפת וקנדה. בשנת 1972 נותרו במרוקו רק 32,000 יהודים ובתחילת המאה ה -21 כ -6,000.

 

נוכחות ארגון ה- AIU בטנג'יר היא משנת 1865. יהודי טנגרין שהשתתפו בו היו ברובם דוברי ספרדית וחכתייה והם, בעקבות התוכניות הרשמיות של צרפת, ושמרו עברית לחקר הדת היהודית. בנוגע לעצמאות, שהתרחשה בשנת 1956, יש התייחסויות לתקופה שלפניה ואחריה: "בעוד כמה חודשים, צרפת תיסוג בהדרגה ממרוקו, הדבר יקרה באזור ספרד, ומטבע הדברים, טנג'יר תאבד את חוק בינלאומי "( בנשטרית 91). יש גם דיבורים על חזרתו של הסולטאן מוחמד החמישי, שהוגלה במדגסקר, זמן קצר לפני העצמאות, והעריך את ההגנה עליו הצליח ליהודים מרוקו במהלך המשטר של וישי." (בנשטרית 108). בשנת 1952 ביקש מוחמד החמישי בנאום על עצמאות מרוקו ובשנה שלאחר מכן נשלח לגלות לשנתיים, תחילה לקורסיקה ואחר כך למדגסקר. ולגבי ההגנה על נתיניו היהודים במלחמת העולם השנייה, מוחמד החמישי נותר נאמן לממשלתה החוקית של צרפת, ולא רצה לקיים יחסים עם גרמנים או איטלקים.

החכיתיה גוועה בשנות השבעים של המאה הקודמת. הרבה מדובריה נטמעו חזרה לתוך הספרדית המודרנית, דבר שהפך את עבודתו של בנשטרית להכרחית. בספר הדמות מצאה עצמה בחיפוש ומציאת החכיתייה בחזרה, זאת שדוברה בקרב הטנגרינים.

ובקשר לאטימולוגיה של השם "חכיתייה" (או חקיטייה). יש הטוענים שמדובר בפנייה מודרנית שנולדה במרוקו לאחר המלחמה של 1860, אולי בסוף המאה ה- 19, מהמילה ḥakito (<ish-ḥakito) כלומר, "יצחק הקטן" ואשר אליו נוספה הסיומת -ía. ההוספה הזאת הייתה שכיחה עם מילים שהסתיימו ב- – -a. יכול להיות שמדובר בהומור עצמי אשר התחיל כתוצאה מזה שהם ידעו שהם לא מדברים טוב ספרדית ולכן דרך סאטירה עצמית. הספר אמנם כתוב בחכתייה אך הוא מאפשר לקורא הספרדי להנות ללא כל קושי מהשפה, התרבות בקריאה מהנה עם דמויות העיר הרבגוניות.

האזינו לדיווח ברדיו ספרד "מזל העניים", עם אלי בנצ'טריט וג'ייקובו ישראל:

«El Mazal de los pobres», con Elie Benchetrit y Jacobo Israel

כיצד יראו אזרחיה החדשים של ממלכת ספרד?

מה אנחנו למדים מהשינויים שחלו בשנים האחרונות במבחן החוקה לאזרחות הספרדית?

קודם כל, יש לציין שהפורמט החדש של החוברת הוא מבורך. הרבה יותר נקי, נעים לעין והחשוב מכל, קריא. כאשר ההסברים המקדימים והתקצירים היו באותו מסמך נאלצנו לעבור כ-20 דקות של קריאה עד תחילת החומר הרלוונטי. בפורמט החדש מתחילים מיד ובאסתטיקה מרווחת ונעימה יותר.

ועכשיו לעינייננו, השינויים בין שנת 2018 ובין 2019 הם בעיקרם שינויי מספרי. כלומר, עודכנו המספרים הרלוונטים ברישום אוכלוסין ובתוספות (כגון הנשיא החדש, פדרו סאנצ'ס) ועוד אי אלו מספרים. נתונים אלו לרוב הם תוצר של המכון הלאומי לסטטיסטיקה. המכון מספק מספרים מהמנים. מעניין לראות בעיקר את העלייה במספר התושבים בספרד שעלה ממספר מדויק של 46.512.199 בשנת 2016 לכ- 47 מיליון תושבים בשנת 2018. באופן מסקרן, מספר התושבים לקילומטר רבוע נשאר כשהיה על 91.8.

מבחינת השינויים היותר מעניינים בתפיסת המהות של ספרד או לפחות כיצד הממשל הספרדי רוצה להציג עצמו בפני מבקשי האזרחות אשר מגיעים מכל קצוות העולם. ובכן, כבר בחלק הראשון של המבחן, זה שמסביר על שיטת הממשל ישנו משפט שנעלם כלא היה בחוברת של 2020. עיקר המשפט מביע את התמיכה של ממשלת ספרד באינטגרציה פוליטית וכלכלית בארגונים בינלאומיים וכל זה ללא קשר לממשלות השונות. ובכן מחיקת הצהרה זו הולכת יד ביד עם פוליטיקת המיסוי החדשה שהועלתה לאישור הממשלה על ידי פודמוס ופסואה. פוליטיקה זו היא בעיקרה העלאת המס לבעלי הממון בספרד, מיסים חדשים בעיקר על חברות בינלאומיות, הידועה ביניהן היא גוגל האמריקאית (מס שידוע בכינויו טסה גוגל). לעת עתה, חוק המיסוי החדש נפל בקריאה הטרומית אך כבר מתוכנן חוק דומה להחליפו בניסיון של הממשלה להוות מעט פחות אינטגרציה כלכלית ופוליטית באירופה. אין ספק שזהו משפט קטן אך משמעותי.

שינויים נוספים בפרק זה הם בעיקרעל נושא הבחירות. ישנה תזכורת שבמושבי הבחירות, התפקידים של נשיא הקלפי ועוזריו עם חובה. כמו-כן, הם הרגישו צורך להזכיר שרק למלך, בכבודו ובעצמו, יש את היכולת לקרוא לקיום בחירות והן נעשות כל ארבע שנים. החלק הזה אולי הוא יותר מיועד למספר המבקשים הרב שיש בברצלונה. הרבה מהם כבר מושפעים מהלך הרוח המרדני באיזור ששואף לעצמאות ואף ניתן לשמוע מהגרים רבים אשר השתכנעו על ידי המסרים הפוליטיים של הקטלנים. בין הספרדים שעברו לקטלוניה ממחוזות ואוטונומיות אחרות אין יותר מדי תמיכה במהלכי הפרלמנט הקטלני אך בהחלט, רבים הם שבאו מארצות אחרות, למדו את השפה (קטלן), את התרבות וראו שדלתות רבות יותר נפתחות למי שמקבל עליו את אווירת העצמאות של שאיפות ארץ הקטלנים.

 עוד שינוי הוא מחיקת המספר של הקבוצות הפוליטיות הקיימות והעובדה שהאדמיניסטרציה מבטיחה שקיפות במהלך הבחירות. אין ספק שאלו שינויים מהותיים בנושא הבחירות, לא מכיוון שהם אינם קיימים אלא אולי כדי להימנע עד כמה שניתן מנושאי בחירות ואוטונומיות.

זהו מהלך חכם במיוחד כאשר הוא בא עם שינוי חשוב נוסף, הרי הוא בחלק השני שנוגע לחוקה. בחלק זה נוספו סעיפים מהחוקה אותם יש ללמוד למבחן.

הסעיפים שהוספו הם:

סעיף 6:

מפלגות פוליטיות הן הביטוי של פלורליזם פוליטי, הן תורמות להיווצרות והביטוי לרצונו של העם והם מכשיר חיוני להשתתפות פוליטית, היצירה שלהם והמימוש של פעילותם חופשיות במידה שהם מכבדים את החוקה והחוק. המבנה הפנימי שלהם ותפקודם חייב להיות דמוקרטיים.

סעיף 19:

לספרדים יש את הזכות לבחור באופן חופשי את מקום מגוריהם, ולנוע בחופשיות בתוך הטריטוריה הלאומית. כמו כן, יש להם את הזכות להיכנס באופן חופשי ולהשאיר נושא ספרד לתנאים שנקבעו בחוק. זכות זו לא יכולה להיות מוגבלת למסיבות פוליטיות או אידיאולוגיות.

סעיף 23:

לאזרחים קיימת הזכות להשתתף בענייני ציבור, במישרין או באמצעות נציגיו הנבחרים באופן חופשי בבחירות תקופתיות בבחירות כלליות.

זכות הבחירה ניתנת לכל הספרדים מעל גיל 18 שהזכאות שלהם להצביע לא נשללה על ידי צו בית משפט.

סעיף 28:

1.  לאזרחים יש את הזכות להשתייך לכל התאחדות.
2. מוכרת זכותם של העובדים לשבות בהגנה על האינטרסים שלהם. החוק מסדיר את מימוש זכות זו ויקבע את אמצעי ההגנה הנחוצה כדי להבטיח את תחזוקתם של השירותים הציבוריים החיוניים.

סעיף 43:

חובה על הרשויות הציבוריות לארגן ולשמור על בריאות ציבור באמצעות אמצעי מניעה וההטבות ושירותים הנחוצים. החוק יקבע את הזכויות וחובות של כל בהקשר זה. על הרשויות הציבוריות לטפח חינוך לבריאות, לחינוך גופני וספורט.

סעיף 45:

לכל אדם הזכות ליהנות מסביבה שמתאימה להתפתחות של האדם, כמו גם החובה לשמור עליה.

סעיף 47:

לכל הספרדים יש את הזכות ליהנות מדיור הגון והולם

סעיף 48:

הרשויות הציבוריות יקדמו תנאים להשתתפות החופשית ויעילה של אנשים צעירים בהתפתחות פוליטית, חברתית, כלכלית ותרבותית.

סעיף 117:

הצדק בא מהעם ומנוהל על ידי שופטים עצמאים ואחראיים.

סעיף 118:

יש לציית לעונשי השופטים ובתי המשפט ולשתף פעולה בתהליכים שהם מצווים.

סעיף 119:

תהליכים משפטיים יהיו ללא תשלום לפי הגדרת החוק.

סעיף אחד הוסר והוא סעיף 53, שאומר:

סעיף 53:

הזכויות והחירויות שהוכרו בפרק שני של הכותר הראשון מקשרים את כל הרשויות ציבוריות. רק על ידי חוק שממילא חייב לכבד את התוכן החיוני שלו, יוכל להסדיר את המימוש של אותן זכויות וחירויות, אשר מוגנים בהתאם להוראות בסעיף 161, 1, a.

התוספות מצביעות על שינוי מהותי בדרך בה הממשל החדש רואה את החלקים בחוקה שכל אזרח חדש צריך ללמוד. כך נראה שיש קשר חברתי חזק יותר ואחריות הממשלה כלפי האזרח. חשוב אולי לציין שהממשלה העכשיווית היא ממשלת שמאל ובה יושבים מי אלו שנחשבים כשמאל מתון, כיוון מרכז, כמו המפלגה השולטת, פסואה ומי אלו בעלי דעות יותר קיצוניות לשמאל, כמו פודמוס. ומי שאפשר את הרכבת הממשלה הן מפלגות שמאל רדיקליות וקטנות יותר כמו אסקרה רפובליקנה ובילדו אשר בעיקרן פועלות למען עצמאות קטלוניה וארץ הבאסקים, בהתאמה.

בחלק השלישי אשר נושאו המרכזי הינו הגיאוגרפיה והארגון הטריטוריאלי של ספרד הוספה טבלה ארוכה ובה האוטונומיות השונות, המחוזות בכל אוטונומיה ועיר בירת המחוז, כמו גם עיר בירת האוטונומיה. נראה שיש הרבה יותר חשיבות לקיומן של האוטונומיות וייצוגן בחוברת.

בפרק הרביעי על תרבות ספרד העשירה הוספו העדכונים של פרס השחקן הטוב ביותר לאנטוניו באנדרס, האוצר הלאומי, (פסטיבל קאן) ותוספת של אתר מורשת עולמית (בקורדובה, הרביעי במספר בעיר האנדלוסית החמה).

דבר מעניין בפרק זה הוא התוספות ההיסטוריות שנעשו השנה. כך שלושה תאריכים חשובים מצאו דרכם למבחן החוקה. הראשון, 1252, השנה בה המלך אלפונסו העשירי, הידוע בכינויו אלפונסו החכם, הפך את טולדו לעיר תרבות חשובה במיוחד בעידן שלושת התרבויות. התאריך השני, 1519, הרי הוא מתי שמגלן ואלקנו התחילו את השיט סביב העולם. זהו תאריך חשוב מאוד בשרטוט מפות העולם החדש. התאריך השלישי, 2014, הוא מתי שפליפה השישי ירש את כס המלכות מאביו.

התוספות האלו מצביעות על ניסיון מציאת האיזון החשוב בין הרב-תרבותיות וכבוד המלוכה. מצד אחד להראות את היחס של המלכים ליהודים ולמוסלמים והשאיפה לידע וקירבה, זאת מתי שחשיבות ספרד בעיצוב העולם היה גורלי ועד העובדה שגם בימינו ספרד היא ממלכה וחשוב לזכור זאת כנגד הקולות הרפובליקנים המתחזקים.

עוד בתרבות ספרד, השנה הוסיפו את מריו וורגס יוסה לרשימת חתני פרס הנובל הספרדיים. למרות שהסופר המפורסם הוא פרואני, הוא קיבל אזרחות ספרדית בשנת 1993. כנראה שהחליטו עכשיו שכדאי להם שהספרדים לעתיד יזכרו שגם הוא היה מאלו שביקשו זהות ספרדית.

בפרק החמישי והאחרון, בחלק על החברה הספרדית, יש שינויים בעיקר בצורה בה הוחלט להביע את החוקים, הזכויות והחובות. המסר הוא אותו מסר אך אין ספק שהם צמצמו מספר פסקאות כדי שההבנה לא תהיה דו-משמעית. במיוחד בעניינים כמו נישואים של בני זוג מאותו מין, נושאי גירושין וכו'.

לגבי המגורים, הורידו את החלק שמציין שיותר מ-50% בעלי הדירות בספרד גרים בבניין ולא בבית פרטי. כמו גם, עדכנו את העובדה ש 78.2% מהספרדים הם בעלי דירה, ו-28.8% משלמים משכנתא או הלוואה כדי לרכוש אותה. מאידך, אחוז הספרדים ששוכרים דירה הוא כ-14.3%. זוהי ירידה של כ—3% משנת 2018 אך מה שיותר מעניין הוא הרצון שהם החליטו להשאיר את הנתונים האלו ולהוסיף בחלק של החוקה את הסעיף שכל ספרדי רשאי לדיור הולם והגון.

דבר מסקרן לגבי התאריכים של החגים הספרדיים. שלא כמו החגים היהודים אשר נעים על לוח השנה הגרגוריאני, למעט הפסחא אשר קשור ללוח השנה העיברי, לשאר החגים יש תאריך קבוע. למרות זאת, החליטו להוריד את התאריכים של החגים בספרד אולי כי הם בעיקרם ככולם היו תאריכים של חגים נוצריים.

החינוך שיפר את חשיבותו והשנה נוספה לה טבלה שמסבירה את החלוקה במגזרי החינוך השונים. יחד עם זאת היה חשוב להם להוריד את העובדה שלדברי הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה (נתונים בספרד בשנת 2017), ל-81.9% ממשקי הבית יש גישה לאינטרנט ו-81.2% מתחברים לאינטרנט באמצעות פס רחב (כבלי רשת). האמצעי לחיבור לאינטרנט השכיח ביותר הוא הטלפון הנייד (96.7%) הרבה לפני מחשבים (77.1%). באופן כללי, כך גם בסעיפים אחרים, נראה שהם צמצמו את המספרים והכללים העיקריים במגזרים השונים.

מידע מעניין הוא לגבי מספר שדות התעופה בספרד. מסתבר שבין שנת 2018 לשנת 2020, המספר פחת מ 105 שדות תעופה ל-48 ומ-33 שדות תעופה בינלאומיים, לרק 7 במספר.

אחוז המובטלים ירד משמעותית מ-20% לרק 14.7%. כמובן שעכשיו בזמן הקורונה, המצב חזר להיות בעייתי אך לפחות הייתה מגמת שיפור. אולי לפחות בחלקו שיפור זה היה בזכות התיירות. יש לזכור שאחוז גבוה מהכנסות המדינה באות מתיירות. כך המספר עלה מ-82.6 ל-75.3 מיליון תיירים בשנה.

בנושא העסקים, גם פה צמצמו במידע. השאירו רק מידע חשוב ורלוונטי ללא כל המספרים המייגעים. באופן כללי, נראית מגמה כללית של צמצום המידע מהלשכה הלאומית לסטטיסטיקה

לסיכום, מה ניתן להפיק מהשינויים שנעשו במבחן החוקה, ההיסטוריה והתרבות לקבלת האזרחות הספרדית?

אולי בקצרה הייתי אומר שהרצון ליצור הרגשה של פתיחות לגבי המצב הפוליטי באוטונומיות השונות, כמו גם לגבי ההגירה, הפליטים, הרב תרבותיות והרצון שאנשים ישתלבו עם הבנה אמיתית של החיים הספרדיים הם חלק מהניסיון ללמד את האזרחים העתידיים. זאת בשמירה על איזון נפיץ עם בית המלוכה וחשיבות המסורת הספרדית במדינה.

אזרחות ספרדית, קולות סהרה המערבית

לאחרונה החלו לעלות ברשתות הספרדיות כתבות רבות על מתן אזרחות ספרדית לעם אחר אשר מרגיש קרוב לממלכה האיברית. בייחוד עם הממשלה החדשה אשר ידועה בהתקפות על החוק למתן אזרחות ספרדית לצאצאי יהודי ספרד בזמן שהם היו באופוזיציה של ממשלת רחוי. באותם זמנים אנשי "פודמוס" אמרו לכל מי שרצה לשמוע: למה היהודים כן וכל המוסלמים לא. כמובן שהייתה זו פרובוקציה פופוליסטית אך היא הייתה חזקה מספיק כדי שיהיו לה הדים בחברה הספרדית. כך שהיום, לאחר שתקופת החוק לצאצאי יהודי ספרד נמצאת בשלבי סיום, חוזרים אותם קולות מהעבר הלא רחוק.

בכתבה שפורסמה השבוע בעיתון "אל-פאיס", העיתון הנמכר ביותר בספרד, כותבים רבות על הנושא אך לאחרונה חזרו להזכיר את החוק לאזרחות ספרדית לצאצאים של יהודי ספרד בהקשר הזה. גם הפעם, כמו שקורה לעתים קרובות בעיתונות הספרדית המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, הייתה זו כתבה שהזכירה את החלטת שלטונות ספרד כביקורת. הפעם, הביקורת הייתה מופנית לנושא הכאוב של תושבי סהרה המערבית. ההשוואה הזו בין הזכות לאזרחות של צאצאי מגורשי הספרד היהודים ובין תושבי הסהרה היא איננה חדשה. עוד בימים הראשונים להצעת החוק בשלהי 2015, היו קולות רבים אשר טענו כי אם לא לשני אז גם לא לראשון ואם כבר אזרחות אז לא לטעויות היסטוריות כה רחוקות של המאה ה-15 אלא לתקן את אלו של המאה ה-20 קודם לכך. אילו היו קולות של אנשי מפלגות השמאל בממשלת ימין (תחת רחוי), היום בממשלת שמאל של סנצ'ס ונציג פודמוס איגלסיאס המצב רק מחמיר.

לאנשי הסהרה אין ביסוס חוקי לפי החוק הספרדי. למרות שלפני 45 שנה היא הייתה המושבה הספרדית האחרונה במרוקו, לאזרחיה אין הכרה כלשהי בספרד. כך, הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהרית (SADR) נמשלים (לעתים ביד קשה) בידי מלכות מרוקו ונחשבים מרוקאים, אלג'יריים או חסרי מדינה. מבחינת השגת אזרחות ספרדית, יש לצאצאי ספרד אשר במשך דורות כף רגלם לא פסעה באיזור הפנינסולה האיברית, יותר זכות. ולא רק ליהודים הצאצאים אלא גם תושבי מדינות רבות באמריקה הלטינית, גינאה והפיליפינים יכולים להגיש בקשת אזרחות לאחר שנתיים של תושבות חוקית בלבד (ולא 10 שנים כמו כל השאר).

מחוז סהרה המערבי

בית המשפט העליון בספרד קבע שאף לא ה 74.000 סהרווים שחיו בסהרה המערבית והיו תחת השלטון הספרדי עם דרכון ספרדי, תעודת זהות ספרדית מקומית ורישום משפחתי עד שנת 1975, אף לא הם יוכלו לזכות בהכרה כאזרחי ספרד. הם יכלו לגשת לתפקידי עובדי מדינה בממשל ולהילחם בשורות הצבא, ותחת המשטר של פרנקו גם היו להם נציגים והם יכלו להצביע במשאל העם שנערך על ידי הדיקטטורה בשנת 1966.

ואכן, חשוב לזכור שהכרתם נעשתה ע"י הרודן פרנסיסקו פרנקו כתגמול על עזרתם בכיבוש הפנינסולה בזמן מלחמת האזרחים בספרד (1936-1939), מלחמה שגרמה לכמיליון הרוגים. היה זה פרנקו שהכריז על סהרה המערבית כמחוזה מספר 53 של ספרד למרות שהמקום מעולם לא היה שטח ספרדי עם הכרה בינלאומית. כך הוא הפך אותם לחסרי מדינה מלידה עם תעודת זהות ספרדית שהיום כבר לא תקפה.

הפרנטה פוליסריו בספרד נלחם בשביל אותם אנשי הסהרה המערבית להכרות אזרחותם. נציגם, עבדוללה ערבי (על עאיון, 1966) בעצמו נולד שם ולמשפחתו היה לאום ספרדי. זאת עד נטישת ספרד עם מות פרנקו וסיפוח האיזור על ידי המרוקאים בשנת 1975. הוא גר שם על שנת 1985 ואז ברח לספרד דרך סאוטה. לאחר עשר שנות מגורים חוקיים בספרד הוא לבסוף השיג את אזרחותו. היום, הארגון מעניק תמיכה משפטית לאנשים מסהרה בניסיון ליצור תקדים משפטי ולהקל על התנאים לקבלת האזרחות. כך לדוגמה הם הצליחו לגרום לבית משפט מהאיים הבלאריים להכיר באזרחות לאישה סהראווית. את ההחלטה הזאת שלל בית המשפט הגבוה לצדק. הטענה המרכזית של שלושת השופטים הייתה כי אין להחיל רטרואקטיבית את החוק משנת 1975, שחוקק את נסיגת המטרופולין ואת צו 1976 שפסק את הסנקציה. הצו המדובר נתן לאנשי הסהרה שנה לבחור את הלאום הספרדי. אולם צו זה לא היה תקף משום שהוא חל על אנשים שחיו תחת הכיבוש הצבאי של מרוקו.

האישה המבוגרת והעמותה שעוזרת לה מתכוונים לערער על ההחלטה בבית המשפט החוקתי של ספרד ואף בבית המשפט הגבוה לצדק של האיחוד האירופי בשטרסבורג.

הגבול הקיים, כך טוען נציג העמותה, עבדוללה ערבי, גורם למשבר הומניטרי קשה במיוחד של מזון ותרופות. זהו מצב קשה שהחריף עם הגעת הקורונה שכן מערכת הבריאות השברירית איננה מסוגלת לטפל בנושא. הם מקווים שהקשר החם בין העמותות השונות בספרד שנלחמות למען ההכרה בעצמאות האיזור ונתינת אזרחות לתושבי הסהרה יימשך עד אשר ממשלת ספרד תעשה מה שהיא עשתה עם היהודים.

תעודת זהות ספרדית של אישה סהראווי. טוויטר ג'ליל מוחמד.

הפועל בספרדית 2, מהות דרך האיווי (סובג'נקטיב)

המודוס (MODO), או מצב בפועל הספרדי מכיל בתוכו שני היבטים רעיוניים:

1. שלבים של היווצרות זמנית המועברת על ידי הפועל החל מנצחיות מהות המדובר לכמעט עצמי, לוירטואלי או סובג'ונטיבי לאינדיקטיבי
2. האופן: יחסו של הדובר למציאות של העובדה שנחזת על ידו (אינדיקטיבי או סובג'ונטיבי)

דרך האיווי (מעתה נקרא לו סובג'ונטיבי), מצביעה על אופן לא מציאותי, על ההשערה של משהו שיתרחש. הסובג'ונטיב מבטא שתי עמדות בסיסיות: הספק והאופציונלי (רצוני).

באופן מושגי, בד"כ ההפרדה תהיה לפי:

1. משמעות נוכחית, ריאלית – אינדיקטיב
 2. משמעות לא נוכחית, וירטואלית – סובג'נקטיב

דוגמה:

   Para quienes quieren un helado.          

       בשביל אלו שרוצים גלידה" במשמעות ריאלית".

           Para quienes quieran un helado.           

           בשביל אלו שרוצים גלידה" במשמעות וירטואלית, אופציונלית".

הניגוד בין שני המצבים יהיה סממן פורמלי, ראיית הבלשנות, דייקנות, יותר יעילות מאשר הדובר מאשר במשפט עצמו:

   Para quienes gustan de novedades

אין ספק שהם אוהבים דברים חדשים, לעומת

Para quienes gusten de novedades

    בשני במקרים האלו הדובר מחליט על פי החזון שלו (אך כמובן שישנם אי אלו אילוצים תחביריים). במשפט הראשון הרי מדובר בהכרח, אין ספק שהם אוהבים חדשות וחידושים. זהו במיוחד המקרה של סוגים מסוימים של משפטים מורכבים, היכן שנעשה הסכם עיוני. ואכן, בדיוק כפי שהיא קיימת בשפה הסכמי, מורפולוגי (ההתאמה במספר ובגוף, למשל), יש תופעות של ההסכם "סמנטי". במקרה של completive, יש לנו מערך של קיום לעומת השערה

             Sé QUE Pedro es muy inteligente

      רעיון מומש, מקוים רעיון ממשי, מקיים                                   

            Dudo QUE Pedro sea muy inteligente

רעיון מומש, מושער רעיון מממש, של השערה

שלושה רעיונות בסיסיים קיימים בשביל הפרדת הגבול בין האינדיקטיבי והסובייקטיבי. לא כל השפות הרומאניות שמות את הגבול באותה הנקודה הרעיונית שלה ההיתכנות.

מעלינו ישנה מערכת הבסיס. עם זאת, ביחס לנקודת החלוקה, הדובר נשאר חופשי בהגדרת הדיבור שלו.

                           Tal vez vendrá a verme

                                                        במקרה הזה

                                                    Tal vez venga a verme

נוכחות הסובג'ונטיב במקרה הזה קשורה לתנועה כפולה של השערה, של וירטואליזציה. ישנה עשייה שכל מה שיקרה אחריה היא על גדר פוטנציאל.

Aquí no hay trabajadores que sirvan clientes

כלומר, אין עובדים מהסוג הזה אשר הוגדרו כמשרתים לקוחות, סמל למהות העובד – נקודת מבט של תיאור העובד, קיומו הוא לשרת לקוחות

Aquí no hay trabajadores que sirven clientes

כלומר, אין פה עובדים אשר משרתים לקוחות. נקודת מבט אקטיבית, העובדים אינם משרתים אף לקוח.

השאלה שהמחבר שואל את עצמו לפני ההחלטה בשימוש באינדיקטיב או בסובג'נטיב היא מהי סוג הפעולה העתידית. האם החלק הזה במשפט נחשב לפעולה פוטנציאלית של העובדים (לשרת לקוחות) יותר מאשר העובדה שאין במקום עובדים ולכן לא ניתן לצפות לשרות לקוחות, הפעולה עצמה, ולכן הוירטואליות של הפעולה של השירות (אין אף עובד אשר, בסופו של דבר, יוכל לשרת לקוחות).

המצב הסובג'ונטיבי בזמן הפשוט כולל בתוכו ארבע צורות בספרדית:

עם ראייה לעתיד CANTE, סובג'ונטיב הווה

כל הדברים האפשריים שאנו לא יודעים לגבי פעולה עתידית, CANTARE, סובג'ונטיב עתיד

חוסר האפשרות הוירטואלית של פעולה בעבר, CANTARA / CANTASE, סובג'ונטיב עבר

SUBJUNTIVO IMPERFECTO

בצורת העבר שלו (סובג'ונטיב לא מושלם) קיימות שתי צורות, לדוגמה:

Quería que viniera.

רציתי שהוא יבוא, הוא לא בא, אך יש איזשהו סיכוי שהוא יבוא.

Quería que viniese.

הספק שלי היה מאז, והתמשך גם עכשיו.

כיום לא קיים הבדל סמנטי בשימוש ביניהם, ה RA הוא התפתחות מאוחרת יותר של הצורה הראשונה. אולם פעם, בתקופת תור הזהב הספרדי נרשם הבדל בין ה- "RA" שנסמך על היפוטיטיס (תיאוריה) המתארת את סיום העבר לבין ה "SE" שמסמן המשכיות כלשהי של העבר לכיוון העתיד.

כלומר, פועל עם ה-"RA" יבטא משמעות של עבר שלא התקיים ואף מעולם לא קרה והעתיד של הספק נמצא ממני והלאה. לעומת הפועל עם ה-"SE" שיבטא את הספק שמתמשך עדיין מהעבר.

המשמעות הכללית:

פועל או פעולה המוטלת בספק או שעשויה להשתנות או גם נועדה לבטא איחולים / חששות / פחדים / חוסר ביטחון….

הלשון הספרדית מבדילה בין פעולה וודאית אינדיקטיב לבין פעולה המוטלת בספק סובג'ונקטיב. מיקומו של הסובג'ונקטיב יהיה בד"כ בחלקו השני של משפט משועבד (משועבד = הכולל  שני חלקי משפט שבינם מופיעה מילת חיבור).

הסובג'ונקטיבי מופיע בכל הזמנים, כאשר השימושיים שביניהם הם:

p. perfecto, p. imperfecto, p. pluscuamperfecto, presente.

( עבר לפני עבר) והוא מוסיף משמעות של פעולה שכבר לעולם לא תוכל להתרחש.

מצוי במשפטים של "אילו" "ואז", כאשר הפועל של "אילו" יהיה בזמן ואילו הפועל של "אז יהיה בזמן. לדוגמה:

        Si hubiera quedado en Francia, habría hablado major frances.

                                  con. Perfecto                                          subj p. plus

הוא יופיע בזמן של עבר מתמשך במשפטים שבהם מופיעים סוגים שונים של שמילה "אולי" בזמן עבר.

quizás, tal-vez, acaso

יופיע לאחר הביטויים של משאלוה ואיחולים

Quién fuera rico. fuera     = subj. imp.

Ojalá fuese rico

              !quién! – מכיל את הגוף yo (אני) בלבד.  !ojala! – משמש לכל שאר הגופים.הסובג'ונקטיבי יופיע לאחר: רצון/ איחול  /   פקודה  /  עצה

  Le ordenó que se presentara a las 8 y punto

הסובג'ונקטיבי יופיע במשפטים בעלי משמעות של הבעת רגש, תחושה, הרגשה.

molestar, extranar, sorprender, indigar, llamar la atencion, asustar

Me sorprende que no haya llamado todavía

יופיע במשפטים בעלי תאור סובייקטיבי / פרספקטיבה משתנה / פרשנות. 

es bueno / malo que, es importante que, indiferente, fácil, lógico, probable, posible, verosímil, necesario, mejor, presico, magnífico.

Es major que digas la verdad = subj presente

Es major que dijeras la verdad = subj p. imperfecto

במשפטים בעלי תיאורים וודאיים הפועל יוטה ב אינדיקטיבי ולא בסובג'ונקטיבי.

es cierto, seguro, indudable, evidente, verdad, obvio

לאחר תיאורי צפי / חזון /תחזית כמו; de que, a medida que, siempre que, cuando, en cuanto, hasta que, despues.

בזמן עבר – הפועל יוטה ב- אינדיקטיבי

 El teléfono sonó cuando llegó a casa.

בזמן הווה / עתיד – הפועל יוטה ב סובג'ונקטיבי.

Te lo diré cuando lo sepa.

עם מילים מסוימות של תואר הפועל יופיעו או סובג'ונטיב או אינדקטיב לפי המשמעות (אמירה אמיתית או היפוטטית)

Aunque es / Aunque sea

יופיע  לאחר הבעת מטרה

Le dio un caramelo para que dejara de llorar.

ניתן להטות כל פועל באחת מהאפשרויות; לשם יצירת המשמעות הרצויה.

              indicativo: Los alumnos que no estudian suspenderán             

                   subjuntivo: Los alumnus que no estudien suspenderán    

יופיע בביטויים כפולים כמו:

sea lo que sea.

הסובג'ונקטיבי יופיע בפעלים שמציינים תנאי וייתן משמעות זהה להטיות של תנאי.

querer, haber, deber, poder, et, valer.

הסובג'ונקטיבי יופיע תמיד לאחר המילים:

En caso, con que, a poco que, como, siempre que, antes que

הפועל בספרדית 1, שתי צורות עבר שימושיות

הפועל בספרדית הוא שונה במהותו מהפועל בעברית. בזמן שבעברית הטיית הפועל תלויה רק בזמן (עבר, הווה, עתיד), בספרדית ההטיה היא מעט יותר בעייתית כי מוסיפים לזמן את המצב והלך הרוח של הדובר (אספקט).

הנקודה החשובה ואולי הקלה ביותר בלימוד הפועל היא החלוקה של הפעלים בספרדית מתחלקת לשלושה סוגים לפי סיומת שם הפועל:

פעלים ששם הפועל שלהם (צורת המקור) מסתיים ב AR-. בדרך כלל נותנים את הפועל hablar  או viajar.

הקבוצה השנייה היא של פעלים ששם הפועל שלהם מסתיים ב ER-. כדוגמה ישנם הפעלים comer  או poder.

הקבוצה השלישית היא של פעלים ששם הפועל שלהם מסתיים ב IR-. לדוגמה ישנם הפעלים sentir או vivir.

עד כאן החלוקה הפשוטה יותר לפי קבוצות הפועל. הבעיה בתרגומים עם עברית היא שהספרדית היא שפה לטינית שמקור הטיית הפועל הוא ביחסות הלטינית. כעת אנו נלמד מעט על החלוקה לפי מצב (מודוס) ותיאורו לפי האספקט.

כאשר אנו שואלים את עצמנו למה אנו מתכוונים בזמן, החשוב הוא לזכור שהמושג זמן אינו במובן הפשטני של עבר, הווה, עתיד אלא במבני הזמן המורכב יותר של מצבים טמפורליים.

כמובן שמדובר במצבים תפקודיים של זמן הפעלים בטקסט, של הקונפיגורציה (המורכבות) של אותו זמן.

בכל טקסט נתון ישנם בסה"כ 2 סוגים של עבר:

• עבר מושלם (pretérito):   fue sus ojos lo que más me impresionaron

                                     Comí todo el postre

• עבר לא מושלם (Pretérito imperfecto):    era un hombre muy chistoso

     Al hablar, daba la impresión de una persona pesada.

לפי GUILLAUME אנו יכולים לראות את ההבדלה לפי ממשי ולא ממשי:

Actuel =          canté               canto               cantaré           

Inactuel =        cantara            cantaba           cantaría       

כפי אנו רואים בטבלה הממשי הוא הפעלים בעבר, הווה, עתיד פשוט. דבר שהתחיל, מתחיל או יתחיל ומסתיים ללא כל מורכבות של זמן. לעומת זאת, הלא ממשי נמצא בזמנים הלא פשוטים, סובייקטיבי אימפרפקטיבי ותנאי.

הטיית סדיר

במורכבות זמן העבר שאנו רואים העבר המושלם הוא במישור התפקודי של הפעולה. כלומר, הפעולות המושלמות הן העובדות המסמנות שמקדמות או מניעות את הסיפור, הזמן של השינוי והמשחק, העשייה בטקסט. וכנגד, העבר הלא מושלם מספר את תיאור האובייקטים בטקסט (שהם יכולים להיות מצבים, פרטים, ודמויות). הוא משחק את התפקיד של הזמן של היכולות והכשירות של האובייקט.

לפי דוקרו (DUCROT) לעבר הלא מושלם יש תכונה ייחודית של כמעט תיאור:

– el año pasado Pedro se casó : אנו מדברים על האירוע נטו.

– el año pasado Pedro se casaba : האירוע מתארך על פני הזמן הנתון והמצב במשפט; אנו קוראים את המשפט כאילו שהייחודיות, האפיון של השנה המדוברת היה החתונה. הפועל הלא מושלם כמעט מתאר את השנה.

המשחק בין שתי צורות הפועל נותן לנו את האפשרות של שני מקרים חשובים בתנועה הטקסטואלית לפי מבטו של המספר. אפשר אפילו לומר שמדובר באסטרטגיה טקסטואלית שדומה לעצירה בנקודה מסוימת של תנועת המצלמה. וכאן נכנס העבר הלא מושלם, האימפרפט, לתיאור הנקודה שנבחרה (ביגוד, גוף, פנים וכו').

העבר המושלם (Pretérito), הזמן הממשי (בד"כ בטקסטים עם מספר הומוגני בגוף ראשון) הוא הזמן הנבחר מתי שישנם רגעים שהפעלים מנכיחים את הפעולות של המספר. והלא ממשי מגיע כתוסף תלוי, תחת חסותם של האירועים מצייני הדרך הראשונים.

דניאל לוי דה באריוס ושירת היהודים המומרים באמסטרדם

ההיסטוריה של היהודים המומרים ידועה ועליה כתובים הרבה מאוד מאמרים ומחקרים. ובכל זאת, ישנם פרקים קטנים בהיסטוריה שככל שאנו יודעים עליהם יותר כך הם מרגשים אותנו יותר. בטקסט הזה אנו נכיר בקצרה את סיפורו של מיגל דה בריוס, או כפי שהוא היה מוכר בשמו היהודי לאחר שהוא מצא את יהדותו, דניאל לוי. סיפורו יכול להוות בסיס לדרמה שייקספירית ועדיין להשאיר מקום לטלנובלה קולומביאנית. סיפור פרדיגמטי למוטיב אשר חזר על עצמו אינסוף פעמים באותם זמנים עם סיפורי זהות, מקום והשאלה הגדולה מכולן של מי אני והיכן ביתי.

דיוקן זה שהוא חלק מציור של רמברנט, הכלה היהודית, הוא ככל הנראה של דניאל לוי

דניאל לוי דה באריוס נולד בשנת 1635 כמיגל דה באריוס למשפחה נוצרית ממוצא יהודי, כלומר משפחה של מומרים (מאראנוס) אשר המירו את דתם בכוח עוד בפורטוגל של 1496 ועם השנים מצאו עצמם חזרה בספרד. הוא נולד במונטילה, אנדלוסיה, עיר שנמצאת בדרום ספרד, בין קורדובה ללוסנה. לאחר הוצאתו להורג של קרוב משפחה, מרקו דה אלמיידה ברנאל, בהיותו נוצרי מתייהד (או קריפטו-יהודי כלומר יהודי בסתר), בשנת 1655 החליטו משפחת באריוס, ומיגל לנסוע מזרחה. עבור מיגל שחונך כנוצרי, החיים ישתנו לנצח. לאחר שנאלץ לברוח ממולדתו, נסע לראשונה לניס שבצרפת, שם החל את תהליך החזרה שלו ליהדות בעזרת דודתו. לא עבר זמן רב והוא עבר להתגורר בקהילה היהודית בליבורנו, איטליה, היכן שהוא גם נימול כחבר הקהילה היהודית ספרדית. בליבורנו הייתה קהילה גדולה של יהודים שהגיעו מספרד לאחר הגירוש ב 1492 כך שמומרים רבים מצאו את דרכם לשם בין היתר בגלל השפה והמנהגים המשותפים.

בהיותו בליבורנו, מיגל שכבר שינה את שמו לדניאל, התחתן עם דבורה והשניים עזבו יחד עם כ -150 מהגרים יהודים לנסות את מזלם בעולם החדש, הרי היא יבשת אמריקה. לרוע המזל, רגע לפני שהאוניה הגיעה לאיי טרינידד וטובגו, הספינה נקלעה לקשיים בסערה קשה ושקעה למצולות הים ביחד עם דבורה. זמן קצר לאחר שדניאל איבד את אשתו, הוא החליט שהרפתקאותיו בעולם החדש הסתיימו עם מות אשתו הוא הפליג חזרה לאירופה, אך הפעם להולנד. לפי הרישומים, דניאל לוי, שחזר לשמו המקורי, מיגל דה באריוס, החל את תפקידו כקפטן של חטיבת הפרשים של בית הדין הספרדי בבריסל בשנת 1662. יחד עם זאת, הוא לא ויתר על זהותו היהודית והחל לקיים חיים כפולים כנוצרי בבריסל וכיהודי באמסטרדם. זמן קצר לאחר הגעתו לבריסל ואמסטרדם הוא נישא לאביגיל דה פינה, ככל הנראה, בת למשפחת פינה המפורסמת שהיו סוחרים עשירים שהתגוררו בעבר בספרד כחלק מהבנקאים הפורטוגזים תחת שלטונו של הרוזן דוכס אוליברס.

וכך היה שבמשך 12 שנה חיו מיגל / דניאל לוי דה באריוס חיים אידיאולוגיים כפולים, נוצרי ספרדי בבריסל ויהודי באמסטרדם. כל זאת עד אשר דניאל נאלץ להחליט (ככל הנראה בגלל לחץ מצד הקהילה היהודית) והוא עבר באופן סופי לאמסטרדם. העתיד יראה שדניאל לוי נטר טינה לקהילה היהודית שגרמה לו לעזוב את עבודתו ללא הבטחת עתיד טוב למשפחתו. ואמנם מצד שני, דניאל החל במקביל את אמונותיו המשיחיות שהיו מאוד מקובלות באותה תקופה. לפי שולברג ויום טוב אסיס, הוא אף הגיע להיות חסיד של שבתאי צבי, משיח השקר המפורסם. אותו שבתאי צבי (המשיח מאיזמיר אשר הכריז על עצמו "משיח ציון").

רק לאחר התערבות אשתו והרב הספרדי המקומי, דניאל ניסה להשתלב גם בחיי הקהילה הענפים. ואמנם, בהיותו משורר, לא היו לו הכישורים המסחריים שהיו כה באופנה בקרב האוכלוסייה היהודית באמסטרדם. לכן הוא ניסה לחיות על עטו. ניתן לחלק את עבודתו הספרותית לשתי תקופות מרכזיות: לפני ואחרי שנת 1674. בעיקר מכיוון שבזמן שבילה בין בריסל לאמסטרדם, כתיבתו הספרותית הצטמצמה בין הקתולית הספרדית הקלאסית עם התייחסויות ברורות והשראות בולטות של סופרי תור הזהב הספרדי (בפרט דון לואיס דה גונגורה), ויצירה עם סממנים יהודיים בולטים באמסטרדם.

באריוס תמיד שמר על ספרדית כשפת השימוש היומיומית שלו, דבר שבאמסטרדם לא היווה בעיה מכיוון שהיהודים מהזרם הספרדי פורטוגלי דיברו ג'ודאו-איספניול (או לאדינו). חיי היומיום היו לדניאל לוי כמו להרבה כמותו סוג של היברידיות תרבותית, מעין הכלאה בין התרבות הסביבתית (הולנדית אשכנזית) לבין הספרדית פורטוגלית. תופעה זו הייתה ידועה בשם Marranismo. היחס של הקהילה לאותו משורר אנדלוסי הייתה אמביוולנטית, בזהירות, בין הערצה לחשש של הגזמה, אך יחד עם זאת הוא מונה לתפקיד המשורר הקהילתי. החששות נבעו בעיקר מהערצתו של לוי לשירת אהבה ספרדית המלאה בדמויות מיתולוגיות, קתוליות או שבחים לדמויות ספרדיות. לעתים אף הוא כתב שירה שהייתה יכולה להיראות כ

ספקולציה דתית או שירה גסה עם אידיאולוגיה משיחית ביחסים מתמידים עם העולם החיצוני הלא יהודי. באופן כללי, דניאל לוי דה באריוס חש קושי כלשהו בשילוב עצמו לחלוטין, דבר שמתגלה בספרותו בנוכחות הרצון החופשי.

כתביו של דניאל לוי חשובים וחלקם החלו בשנים האחרונות להיות נושא מחקר מעניין. הרי אילו עוד משוררים הציגו לנו מקבץ כל מעניין של שירה בסגנון גונגורה כפלור דה אפולו (פרח אפולו, בריסל, 1665) ובהמשך שירה דתית כמו אסטרלה דה ג'ייקוב על פלורס דה ליס (אמסטרדם, 1686). ואפילו שירה בספר על פיראטים, שודדי אמריקה (תרגום לספרדית, 1681). כך, דניאל דה באריוס חשף כשרונות מרתקים כקפטן, משורר, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף ואינטלקטואל אנדלוסי אוטנטי.

על זהות, אורים ואנשים

בפתחה של שנת 2020 ובזמן של חגים וחגיגות בין משפחה, חברים, ונשימה ארוכה של מנוחה, אנו יכולים לאפשר ולתת מקום לנושאים כה מוערכים אך באותה מידה נעלמים ממחשבותינו בלחצי וקשיי היומיום. ארוחות חג הן זמן נהדר להעלות לשולחן נושאים מעניינים, תרבותיים ולא יותר מדי רגישים. כך שאנו שרים שירי חנוכה, מדברים ומלמדים את הדור החדש על המנהגים, מסורת המשפחה וחשיבות המפגש בין שני האחרונים, ובכך אולי אנו מצליחים לגבש להם את אותו הדבר הנכסף שעונה לשם זהות.

זהות זו מילה חדשה בעברית. אליעזר בן יהודה חידש אותה במילונו הגדול באומרו את הבאות על המילה: "יצירה יפה בלשון, טבועה בחותם עבריות בחריפות רבה, מצאתי בחשבון האחרון של ביה"ח "שער ציון" ביפו, שנתפרסם בימים האלה. את המושג שיהגה הלועז במלת אדַנְתִּיטָה (identité) והוא: ברור שפלוני הוא הוא מי שאנו מבקשים – מתרגם בעל הקדמת חשבון הנזכר בתיבה חדשה "מיהות" בזה הלשון: "פלוני שהתברר מיהותו ברור כשר עפ"י עדים". והוא מוסיף בהערה: "שם מקרה הנגזר ממלת "מי", כמו "מהות" ממלת מה, ופרושו א דענטיטעט. כלומר: אמת באדם מה שנאמר עליו או העד באדם כי הוא הוא"…ואולם, לא לכל גוני המושג הזה תספיק המלה "מיהות", יען יש שנצרך דוקא החיוב, כי איש פלוני או דבר פלוני זה הוא שאנו רוצים. לתרגם הצד הזה של המושג נוכל לבנות שם מקרה זהות". (|נלקח מוויקימילון).

החידוש של אליעזר בן יהודה נעשה בצורה התואמת להפליא את המילה בשפות הלעז שכן

Identité, Identidad, Identity, Identità….

מובנות מהמילה הלטינית IDEM שמשמעותה "דומה". כמו כן, במילה זו ישנו כינוי הרמז ID שמשמעו "זה, זאת" והסיומת "-ity" או"-idad", סיומת שמצביעה על בניית שם עצם משם תואר (כמו באנגלית creativity משם התואר creative).

ולכן, יוצא שהמילה "זהות" כמו מקבילותיה מהמקור הלטיני היא מצביעה על הדומה בו בזמן שהיא משתמשת בכינוי הרמז להצביע על אובייקט הדמיון. וכך, זהות היא מילה אבסטרקטית שרומזת על קשר של דמיון עם אובייקט חיצוני לו. כלומר, ע"י העובדה שאני מקיים קשר כל שהוא אני יוצר לעצמי זהות. זה מה שהופך את שולחן החג והשיחות סביבו, בין אם מדובר בחנוכה או בחג מולד, למקום נהדר לנהל משא ומתן עם הסובבים אותי על אותה הזהות. ובייחוד מתי שמדובר בחגי האורות, אור לנפש ואור להבנה.

לגבי מוטיב האור, הנושא פשוט הרבה יותר, נושא שקשור לעובדה שהתרבויות השונות חוגגות את ניצחון האור על החושך. עוד מימיה הראשונים של ההיסטוריה של קבוצות הציידים מלקטים ישנה חשיבות גדולה לזמן בו היום מתחיל לגדול. בעברית קוראים לזמן זה היפוך החורף והתאריך הרשמי שלו הוא ב 21.12. היום ותאורתו הטבעית מתארך ובין אם הוא נעשה ע"י מכבים, בני אלוהים או יווניים ורומאים בסגידה לאל סטורן בימי הסטורנליה, יש לחגוג זאת בטעימות והדלקת אורות (אלא אם כן אתה רומאי ומעדיף להוסיף לחגיגה מסיבות שונות של שתייה ואף אורגיות לפי שרטוטים שונים).

ומה לגבי הקדוש סילבסטר וחגיגת שנה חדשה לפי לוח השנה הגרגוריאני? ובכן, בספרד מסתפקים בארוחה חגיגית ובסיומה בשעת המעבר אוכלים 12 ענבים בכל צליל הפעמון הגדול המודיע על שנה ושעה חדשות.

לכן חגים שמחים, טעימים ושל שיח מהנה ומלמד עם אנשים שאוהבים!!!

קורסי שפה ספרדית

קורסים לספרדית ברמות שונות, ממתחילים (רמה A1 אירופאית) ועד מתקדמים ( C2, לפי הרמות האירופאיות). ישנו מגוון של קורסים אשר מתאימים את עצמם לציבור הרחב.

הקורסים המוצעים ומחירם:

1 – שיעורים פרטיים – השיעורים הם במחיר של 25אירו לשעה עגולה.

2 – חבילת שיעורים של 15 שיעורים במחיר של 350אירו עם שני שיעורים מתנה

3 – חבילה של 20 שיעורים במחיר של 460אירו עם חמישה שיעורים חינם.

בשיעורים אלו נעבור על הבנה, קריאה, כתיבה והקשה מכול, דיבור בספרדית. אין צורך לקנות חוברת אלא חומר יישלח אליכם בקובץ PDF (אלו שמעוניינים בקניית החוברת יוכלו למצוא אותה בספרדיות ברחבי הארץ).

שיעורי השפה הספרדית מיועדים בין היתר ל…:

• מבקשי האזרחות הספרדית אשר מעוניינים להצליח במבחן השפה A2.
• למעוניינים ביכולת תקשורת בספרדית מדוברת לבילוי ו/או עסקים.
• ספרדית לתלמידי בתי ספר (יסודי, תיכון) ואוניברסיטה

הנוחות של קורסים אונליין היא בכך שנוכל לתאם זמן שנוח לנו מהבית בכל שעה במשך היום ובערבים. כל מה שצריך הוא מחשב עם חיבור לאינטרנט. זו דרך נוחה במיוחד שכן בקלות נבנה תכנית אישית עם תכנים לפי הצרכים והעניין האישי. הווה אומר, עם יש עניין מיוחד בספרות, נקרא, נתרגם ונפרש יחדיו מהספרות המוכרות ובין הטובות בעולם; לעסקים, נלמד על המנטליות הספרדית, על עולם הביורוקרטיה העסקית ואת אוצר המילים הדרוש כדי לסגור עסקות בצורה הטובה ביותר; ולאלו אשר רק רוצים לעבור את המבחן הבא וללמוד בצורה מעניינת, נלמד את השיטות והטריקים השונים שעוזרים לפתור תרגילים רק בקריאת המבחנים.

ללמוד עוד על הנושא, כתבו ל sicohenmail@gmail.com או שלחו וואטאפ ל 635716445 34+

פיוט ספרדי לכיפור

לעתים קשה לחשוב על העבר בגלל המרחק הכרונולוגי, השוני בתרבויות ויותר מכל, ההרגשה שהמרחק הכרונולוגי הופך אותנו לאנשים שונים עם הבנות וראיות שונות לגבי החיים. אך האם זה באמת כך? באופן אישי הייתי אומר שלמרות שהתפאורה שונה (יותר חומר, יותר ידע ובטח שיותר אנשים), הגרעין עצמו הוא לא השתנה יותר מדי. כך היה שביום הכיפורים האחרון, בזמן שצמנו, ביקשנו מחילה וסלחנו, היו דקות מעטות למחשבה על השפעת יהודי ספרד על תפילת יום הכיפורים. נתחיל בחשובה ביותר, התפילה הפותחת את תפילה נעילה "אל נורא עלילה". בסידור האיטלייאני מנחם עמנואל הרטום, לשעבר רבי קהילת טורינו המפורסמת, כתב במפורשות שהפיוט הגיע למנהג האיטלקי דרך הספרדי ככל הנראה בגלל המוזיקה הפופולרית של השירה בתפילה. אין ספק שהמוזיקליות בין הנוסח הספרדי והאיטלייאני היא שונה, כל אחת ויתרונותיה אך באופן כולל ובלי כישורי ניתוח של מוזיקולוג ניתן לומר שהנוסח הספרדי יותר קליט ואף משלב יותר את הקהל בשירה עם החזן.

מה שבטוח הוא שמחבר הפיוט הוא לא אחר מאשר משה אבן עזרא, משורר, לשונאי, פילוסוף, סופר וכמו הרבה מוחות דגולים בזמנו, איש אשכולות מגרנדה, דרום ספרד (לערך 1060-1138). אמנם משה אבן עזרא נולד וגדל בגרנדה, הוא בילה את רוב שנות חייו דווקא במקומות אחרים. עוד בזמן שהוא היה ילד התרחשה ההתקוממות 

דמות של מי שהיה יכול להיות משה אבן עזרא

העממית נגד היהודים (1066). הייתה זו נקודה שחורה משחור בשנים הרבות של הרב-תרבויות המפורסמת שכביכול הייתה באזור דרום ספרד. השירה והפיוטים של משה אבן עזרא החלו להיות מפורסמים אפילו בקבוצות של משוררים יהודיים חשובים אחרים, אולי החשוב מכולם היה יהודה הלוי. חייו של משה אבן עזרא הם ללא ספק חיים המדמים באופן נפלא את הקושי בחיי היהודים, ולא רק באותה תקופה. בין הידע והכישרון הרב של המשכילים בקהילה לפרעות של האוכלוסייה המקומית ויותר מכול הצורך האישי בלהביע דברים בכתב ביחד עם הצורך החברתי לנוע, להגר, לחפש מקום בו ניתן יהיה לחיות חיים עם זהות יהודית בצורה הטובה ביותר.

על משה אבן עזרא, שירתו וחייו יש ספרים רבים ובקרוב אעלה פוסט בבלוג רק על נושא זה. בינתיים, נגלה אי אילו עוד סופרים ומשוררים מיהדות ספרד מופיעים בפיוטי הסליחות של תפילת יום הכיפורים. הפיוטים המרגשים אשר מופיעים כסליחות היו של משוררים מעט פחות מפורסמים אך לא פחות מוצלחים. הנה הרשימה של חמשת הסליחות:

הסליחה הראשונה בתפילת יום הכיפורים נכתבה ע"י דויד אבן (ד"א יש לזכור שמבטאים זאת איבן IBN ולא אבן EVEN) באקודה (או פאקודה, שמו נכתב בשתי האופציות הללו).  דויד חיי בספרד במחצית הראשונה של המאה ה-12.

הסליחה השנייה נכתבה ע"י יוסף בן יצחק אביטור, גם הוא יליד ספרד, אמנם טרום תור הזהב היהודי, במאה העשירית.

את הסליחה השלישית אנו חייבים לפרי עטו של יצחק קנזי אשר חיי בבגדד במאה ה-12. אסור לשכוח שלמרות המרחק הרב בין ספרד' לבגדד, הקשרים ביניהם ביו חזקים יחסית שכן שליט העולם המוסלמי שהשתרע גם באזורים הדרומיים של חצי האי האיברי ישב בבגדד.

הסליחה הרביעית נכתבה ע"י בנימין בן אברהם מהמאה ה-14. הוא היה ממשפחה ממוצא רומי, משפחת ענבים (מנסי).

הסליחה החמישית היא מפרי עטו של יצחק בן יהודה אבן גיאת. יצחק נולד בשנת 1030 בלוסנה (או לוצנה) בדרום ספרד ונפטר בשנת 1089 מה שהופך אותו למעט מבוגר יותר ממשה אבן עזרא, אשר כאמור היה בלוסנה במשך חייו. יש לזכור שבלוסנה בזמנו היה מרכז התרבות הרבנית והשפה היהודית מהגדולים בעולם היהודי.

את הנכס הפיוטי הזה של יהדות ספרד לא היה ניתן להנציח בצורה יותר יפה ואצילית מזו של אחת התפילות החשובות ביותר לעם היהודי.

קשיים בשפה הספרדית, שיעור 1 – כללי

בשנים האחרונות התעסקנו בבלוג זה בנושא החוק הספרדי כדי לנסות ולספק מידע מהימן ונכון מנקודת מבט אקדמאית. עכשיו שארבעת השנים שניתנו כחלון הזדמנויות לבקשות האזרחות הסתיימו להן, נוכל לחזור ולהתמקד בנושאים של מהות הספרדית: שפה, תרבות, היסטוריה ועוד. בסדרת פוסטים קרובה נתחיל בידע על מהותה של השפה.

ובכן, השפה הספרדית היא במקורה לטינית, בלשנים משערים כ-80% ממנה בכל אופן. השאר "מיובא" משפות אחרות: גרמאנית, ערבית ועוד שפות. ככל שפה, גם בספרדית היו תהפוכות וקבעונות, מסעות והרבה טעויות עד שהיא הגיעה להיות שפת אימם של כ400 מיליון איש ברחבי העולם והשפה הזרה הנלמדת השנייה בעולם. לפחות בזמננו אותן תהפוכות ובעיות קטנו בזכות ההוצאה לאור של חוקי הכתיב של השפה הספרדית.

כללי הכתיב הספרדי (La ortografía)

שיצא לאור בשנת 2010. ספר זה חידש ואיחד את הספרדית הפנינסולרית וזו של אמריקה הלטינית. ביחד אם המילון הפאנהיספני לספקות (Diccionario panhispánico de dudas) האקדמיה השיגה את הפירות לאחר הרבה עבודה  קשה שנעשתה במשך שנים ארוכות של ניסיונות נואשים לאחד את חצי האי האיברי ואמריקה הלטינית תחת קורת גג אחת.

ישנן מספר תקופות בהיסטורית חוקי הכתיב בשפה הספרדית:

1 – התקופה הפונטית – מכילה בתוכה את כל התקופה הפרי קלאסית.

2 – התקופה האנארכית (או המבולבלת) – החל מהספר הלשון הראשון של נבריחה, אשר באופן מפתיע יצא לאור  באותה שנה של גירוש יהודי ספרד (1492), ועד תקופת ההשכלה הספרדית והאירופאית בתחילת המאה ה-18. במשך תקופה ארוכה זו, סופרים מפורסמים כגון סרוונטס, קבדו, לופה דה ווגה ועוד הרבה אחרים כתבו כפי שמורת רוחם הכתיבה להם.

3 – התקופה האקדמאית – לאחר שנים ארוכות של כתבים ללא כללים וסדר, לבסוף, בשנת 1713 נולדה האקדמיה הספרדית ללשון המוכרת בראשי התיבות RAE (Real Academia Española). האקדמיה קידמה וקבעה את החוקים שאנו מכירים  היום בשימוש יומיומי בשפה. הם מובאים לפנינו בצורה של מונחים, טבלאות, סעיפים ומילים חקוקות בסלע.

בשיעורים הבאים נתעכב ונלמד על התקופה ההיסטורית השלישית, מהם החוקים ואף יותר חשוב להבנה עמוקה של הספרדית… מהן הסיבות לחוקים אלו.