מאז שהתחיל המשבר הכלכלי שממאן לעזוב, היכנשהו בשלהי 2008, נראה שהידיעות החמות ביותר בכל המדינות אך בפרט, היכן שהמשבר הכה קשה יותר, הן ידיעות וכתבות על שחיתויות, וככל שהן יותר קשורות לצמרת המפלגה שבשלטון או לצמרת ההון, כך עתיד קריא יותר נעשה. החלטתי לנסות לכתוב מעט על הנושא שכל-כך נקשר אל כל אחד מאיתנו באופן כל-כך מרוחק (מה באמת החשיבות בחיי של 150 אלף יורו שאיזה שר לווה ו"שכח" להחזיר, או קיבל ב"תמימות וחפות פשע" כפי שעלה לאחרונה במשרדי ממשלת ספרד?). וכך, באחד מביקוריי בארכיון ההיסטורי הלאומי במדריד, יצא לי להיתקל בכתב יד שבו דאג להתלונן על שימוש לא נאות בדרג של אינקוויזיטור. המתלונן, ככל הנראה, אותו רשם מתאר במכתבו כיצד לא יעלה על הדעת שאיש המליציה יעשה שימוש במעמדו ובמעמד האינקוויזיציה לצרכיו האישיים, כלומר, כדי להתעלל באיש אשר פשוט עיצבן אותו, כמובן ללא שום הצדקה משפטית.
לא רק שאותו איש בתפקיד ציבורי קנס את אותו הקצב המסכן בעשרה דוקטים אלא הוא גם התלונן עליו לאינקוויזיציה שיש לו שורשים טמאים, כלומר שורשים יהודיים (דבר שהופך אותו מיידית לחשוד בהתייהדות בסתר). וכל זאת רק מכיוון שאותו הקצב לא נתן לא נתן לאיש המליציה את הבשר כפי שהוא רצה.
לאלו הקוראים ספרדית, לאדינו או איטלקית, בבקשה, כמה קטעים מכתב היד בספרדית:
Habiendo dado V, M. forma en el fuero de la milicia reduciendo su privilegio al lugar, y calidades con que le deben gozar; es de igual conveniencia y necesidad reformar los abusos que se han introducido por los ministros, y oficiales de la Inquisición con pretexto de privilegio, en perjuicio de las ventas reales desconsuelo de los vasallos de V. M. y perturbación de la paz pública. […] Los inquisidores contravienen a ambas leyes, visando de pena espiritual en materia temporal, como lo son los privilegios reales que obtuvieron por gracia de V. M. contra legar de la jurisdicción real, y en causa profana.[1]
Y estos días se ha dado cuenta al Consejo de que un comisario del Santo Oficio hizo prender en Jerez de la Frontera a un carnicero y le multó en diez ducados por decir no le había dado buena carne, y no contentó con esto escribió el caso a la Inquisición de Sevilla, y mandó parecer al carnicero en el Tribunal, con que quedara notado el y su linaje; así se abusa de la Jurisdicción, y se pone por cuenta de la fe antojársele a un comisario que no se le da la carne como el quiere.[2]
אלו לא היו התלונות היחידות. לעתים קרובות נתקלים בתלונות של אנשי חוק וסדר צעירים אשר עדיין מצפונם מנע מהם להיכנס לגלגל השחיתות והאידיאל שלהם עדיין חשב שניתן לתקן את כל העוול שהם רואים סביבם. אותם צדיקים בסדום מתלוננים על לקיחות של סכומים רבים מאנשים אשר נשפטו במהירה יתרה ובאופן חשוד ללא מספיק ראיות, כל זאת רק כדי להישאר עם כספם. בנוסף, התלונות שהופנו לאינקוויזיציה עלו למשלם המיסים הון לא קטן ורבות היו אשר נועדו פשוטו כמשמעו לסגירת חשבונות בין יריבים פוליטיים או עסקיים או אף שכן כועס אשר יום אחד מוצא סממנים של חגים יהודיים או שמירת מצוות משה אצל שכנו.
אך לא רק כסף היה הסיבה לשינוי החוק ותביעות אנשים חפים מפשע לפי צרכים מיידים ומאוד ארציים. מהקמת האינקוויזיציה החדשה אשר נשלטה באופן ישיר ע"י החלק התאולוגי בקדרת השלטון, הייתה מלחמת כוחניות תמידית בין המשטרה (של העיר, איזור) לבין האינקוויזיציה (הכוח השמיימי).
דבר זה גרם כמובן ליריבות ולביקורת קשה אך לעתים, כאשר החלוקה הייתה טובה מהצפוי גם הם ידעו לשתף פעולה באופן נפלא.
בל נשכח שמאבקים אלו הם לא דבר חדש, דתות חזקות קיימות כיום כי הזרם הדתי היה כה חזק עד ששליטים חזקים נאלצו לשנות אסטרטגיה ולהיכנע לכוח אמונת האנשים (בודהיסטים, נוצרים, מוסלמים וכמובן גם יהודים). וכך, מתגלה האינטראקציה המשתנה בין שני אותם הגופים החשובים אשר שמם נישא ברוח למרחקים ופחד מחלחל בעצמות אותו אחד אשר נתקל בשמותיהם מקרוב מדי. שני בתי דין אשר לעתים פועלים יחדיו לאשמת תושבים ולעתים נאבקים זה בזה על חשבון התושבים, ובין בית הדין הפלילי והאינקוויזיציה כבית הדין הדתי, האשמים נשפטים ואלפי חפים מפשע מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן.
[1] AHN, leg. 7122, número 47.
[2] AHN, leg. 7122, número 48.
פורסם ע"י S.I. Cohen 
סְטְרַפָּאדוֹ 