פיוט ספרדי לכיפור

אוקטובר 15, 2019

לעתים קשה לחשוב על העבר בגלל המרחק הכרונולוגי, השוני בתרבויות ויותר מכל, ההרגשה שהמרחק הכרונולוגי הופך אותנו לאנשים שונים עם הבנות וראיות שונות לגבי החיים. אך האם זה באמת כך? באופן אישי הייתי אומר שלמרות שהתפאורה שונה (יותר חומר, יותר ידע ובטח שיותר אנשים), הגרעין עצמו הוא לא השתנה יותר מדי. כך היה שביום הכיפורים האחרון, בזמן שצמנו, ביקשנו מחילה וסלחנו, היו דקות מעטות למחשבה על השפעת יהודי ספרד על תפילת יום הכיפורים. נתחיל בחשובה ביותר, התפילה הפותחת את תפילה נעילה "אל נורא עלילה". בסידור האיטלייאני מנחם עמנואל הרטום, לשעבר רבי קהילת טורינו המפורסמת, כתב במפורשות שהפיוט הגיע למנהג האיטלקי דרך הספרדי ככל הנראה בגלל המוזיקה הפופולרית של השירה בתפילה. אין ספק שהמוזיקליות בין הנוסח הספרדי והאיטלייאני היא שונה, כל אחת ויתרונותיה אך באופן כולל ובלי כישורי ניתוח של מוזיקולוג ניתן לומר שהנוסח הספרדי יותר קליט ואף משלב יותר את הקהל בשירה עם החזן.

מה שבטוח הוא שמחבר הפיוט הוא לא אחר מאשר משה אבן עזרא, משורר, לשונאי, פילוסוף, סופר וכמו הרבה מוחות דגולים בזמנו, איש אשכולות מגרנדה, דרום ספרד (לערך 1060-1138). אמנם משה אבן עזרא נולד וגדל בגרנדה, הוא בילה את רוב שנות חייו דווקא במקומות אחרים. עוד בזמן שהוא היה ילד התרחשה ההתקוממות 

משה אבן עזרא - שירים

דמות של מי שהיה יכול להיות משה אבן עזרא

העממית נגד היהודים (1066). הייתה זו נקודה שחורה משחור בשנים הרבות של הרב-תרבויות המפורסמת שכביכול הייתה באזור דרום ספרד. השירה והפיוטים של משה אבן עזרא החלו להיות מפורסמים אפילו בקבוצות של משוררים יהודיים חשובים אחרים, אולי החשוב מכולם היה יהודה הלוי. חייו של משה אבן עזרא הם ללא ספק חיים המדמים באופן נפלא את הקושי בחיי היהודים, ולא רק באותה תקופה. בין הידע והכישרון הרב של המשכילים בקהילה לפרעות של האוכלוסייה המקומית ויותר מכול הצורך האישי בלהביע דברים בכתב ביחד עם הצורך החברתי לנוע, להגר, לחפש מקום בו ניתן יהיה לחיות חיים עם זהות יהודית בצורה הטובה ביותר.

על משה אבן עזרא, שירתו וחייו יש ספרים רבים ובקרוב אעלה פוסט בבלוג רק על נושא זה. בינתיים, נגלה אי אילו עוד סופרים ומשוררים מיהדות ספרד מופיעים בפיוטי הסליחות של תפילת יום הכיפורים. הפיוטים המרגשים אשר מופיעים כסליחות היו של משוררים מעט פחות מפורסמים אך לא פחות מוצלחים. הנה הרשימה של חמשת הסליחות:

הסליחה הראשונה בתפילת יום הכיפורים נכתבה ע"י דויד אבן (ד"א יש לזכור שמבטאים זאת איבן IBN ולא אבן EVEN) באקודה (או פאקודה, שמו נכתב בשתי האופציות הללו).  דויד חיי בספרד במחצית הראשונה של המאה ה-12.

הסליחה השנייה נכתבה ע"י יוסף בן יצחק אביטור, גם הוא יליד ספרד, אמנם טרום תור הזהב היהודי, במאה העשירית.

את הסליחה השלישית אנו חייבים לפרי עטו של יצחק קנזי אשר חיי בבגדד במאה ה-12. אסור לשכוח שלמרות המרחק הרב בין ספרד' לבגדד, הקשרים ביניהם ביו חזקים יחסית שכן שליט העולם המוסלמי שהשתרע גם באזורים הדרומיים של חצי האי האיברי ישב בבגדד.

הסליחה הרביעית נכתבה ע"י בנימין בן אברהם מהמאה ה-14. הוא היה ממשפחה ממוצא רומי, משפחת ענבים (מנסי).

הסליחה החמישית היא מפרי עטו של יצחק בן יהודה אבן גיאת. יצחק נולד בשנת 1030 בלוסנה (או לוצנה) בדרום ספרד ונפטר בשנת 1089 מה שהופך אותו למעט מבוגר יותר ממשה אבן עזרא, אשר כאמור היה בלוסנה במשך חייו. יש לזכור שבלוסנה בזמנו היה מרכז התרבות הרבנית והשפה היהודית מהגדולים בעולם היהודי.

את הנכס הפיוטי הזה של יהדות ספרד לא היה ניתן להנציח בצורה יותר יפה ואצילית מזו של אחת התפילות החשובות ביותר לעם היהודי.


השבוע הקדוש בגרנדה

אפריל 2, 2016

לאחר כשנה וארבעה חודשים חזרתי לדרוך על אדמת הפנינסולה האיברית. זו הייתה שהות ארוכה ולמרות שעיסוקיי המשיכו להיות בנושא הוראת השפה והתרבות הספרדית. הפעם עברתי לגור בדרום הנפלא, איזור של הרים וגבעות, שלגים וימים חמים, ימים, אוקיינוסים ומטעי זיתים רבים. עם הגעתי לפני כשבועיים קיבלו את פניי אנשי הסגל באוניברסיטה בחום ושמחה כאשר באותו הזמן התהלכו להם בתופים ובחצוצרות הנוצרים האדוקים. צעדות אלו נקראות פרוססיון בספרדית (Procesión). הצעדות נעשות בזמן השבוע הקדוש (בספרדית Semana santa), שבוע המסמל את סוף 40 ימי התענית שלפני חג הפסחא (חג אותו חוגגים בקטלוניה ובוולנסיה יותר מכול). זהו השבוע המסמל את סוף חייו של ישו, הצעדה להצלבה כאשר הוא סוחב את הצלב על גבו וכו'. זאת הסיבה שהצעדה מלווה במסכות

אחת הצעדות היותר מומלצות באיזור היא של האחווה (HERMANDAD או COFRADIA) קריסטו דה לוס חיטנוס (ישו הצוענים). ביום רביעי הקדוש, פעם בשנה יוצאת הצעדה מהמרכז ומסיימת בסקרומונטה (la Abadía del Sacromonte) 10 שעות מאוחר יותר בשעה 3 לפנות בוקר. החלקים המומלצים של הצעדה (לכל מי שאיננו מעוניין ב-10שע' של הליכה איטית, אמנם בלהט ובמסירות רבה, ברחבי גרנדה) הם היציאה מהכנסייה בהתחלה והעלייה למנזר בסוף. זו חויה מעניינת ומיוחדת.

צעדה נוספת היא הצעדה השקטה של יום חמישי הקדוש. זו האחרונה היא היותר רצינית מנקודת מבט של ההבנה של הסיבה לצעדה, תענית הצועד. בזמן הצעדה השקטה שמתחילה בחצות ונמשכת כשעתיים, העירייה מכבה את תאורת הרחוב בזמן שהם עוברים כך שניתן לראות אותם עוברים עם הגלימות השחורות, הכובעים המחודדים ואת חלקם אשר מחזיקים את הנרות מסביב לפסל של ישו. כמו-כן, ישנם אלו בתענית אשר סוחבים על כתפיהם צלב גדול וחלקם עם שרשראות ברזל קשורות היטב לקרסולם.

ישנם עוד הרבה דברים לומר על השבוע הקדוש באנדלוסיה אך הנה מספר תמונות אשר יהיו כאלף מילים:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ולסיום, וידאו של אחת הצעדות:


עדכון להצעת החוק לקבלת אזרחות ספרדית, מרץ 2015

מרץ 29, 2015

לבסוף, לאחר שבועות ארוכים של מתח וחששות, אושרה הצעת החוק לקבלת אזרחות ספרדית ע"י הוכחת קשר לצאצאי המגורשים בקונגרס הספרדי (ראה טקסט מקור). אמנם זהו לא סופה של הסאגה המתמשכת בין הימין לשמאל בהצבעות הממשלה, אך ללא ספק התקדמות מרעננת ומתקבלת בברכה כפולה: של שכנתה ממערב אשר שוב הוכיחה שקטן ופרגמטי הוא טוב יותר מגדול אך מפולג וכמובן מיהודי ספרד לשעבר אשר ממתינים בקוצר רוח לאוויר אירופאי מרענן ביום שרבי נוסף בישראל.

destacadohemiciclo

מעט על הצעת החוק המתוקנת:

השינויים הם לא מהותיים במובן החשוב של המילה, כלומר, מדובר בעיקר ב:

  • שינוי הזמנים סביבם מתרחש החוק ובקשתו.
  • ביסוס השמועות על מבחני שפה ומבחני ידיעת אזרחות ספרדית וזיקה לספרד.
  • חלק גדול מהביורוקרטיה יעשה ע"י אמצעים אלקטרוניים דבר שיקצר את העבודה והתורים הארוכים. באותו סעיף הורד החלק המדבר על עלות מסוימת שתיגבה על הטיפול בתיק (הסכום שהוזכר היה על עלות הטפול בתיק).
  • בוטל הצורך להיות בעל שם משפחה כזה או אחר אלא פשוט לצרף את תעודת הלידה המתורגמת (ועם אפוסטיל). לפי התקצירים בשיחות שנעשו על הצעות החוק, היו שחזרו וקראו לחוק גזעני ולא חוקתי מפאת העובדה שהוא מגביל לפי שם משפחה.
  • החלטת הממשלה חייבת להתקבל תוך שנה. אי קבלת תשובה, כלומר, שקט אדמיניסטרטיבי, משמע תשובה שלילית.
  • הסדר המערכת הפעלה האלקטרונית לטיפול בבקשות. תותקן בכל שגרירות וקונסוליה לטיפול וקישור מיוחד למשרדים השונים.
  • התווסף סעיף העוסק בעיקרו בהסדר קבלת האזרחות ליהודים ממוצא ספרדי אשר כבר תושבים בספרד. בסעיף מוזכרות נקודות חשובות כגון: מבחן השפה ומבחני האינטגרציה לספרד יעשו במכוני סרוונטס (בארץ מדובר במכון בתל אביב, ראה לינק); כל בקשה יכולה להיות מסורבת באם אין בה סדר חברתי או אינטרס לאומי1 תינתן האזרחות הספרדית כאשר בתוך 180 יום מאז התשובה החיובית על התושב להישבע אמונים לחוקה ולחוקי המדינה, למלך ספרד ולוותר על האזרחות הקודמת (סעיף 9a).
  • ישנו חלק חדש המדגיש את החשיבות של השוויון, שלא יהיה אף אחד אשר יופלה לרעה בשל מצבו.
  • נמחק הסעיף שהזכיר את עלות הבקשה (היה בסך של 75 אירו).
  • התווסף משפט הדן בעלויות. לפיהו, משרד המשפטים רשאי לקבוע מהו הסכום שיגבה כמיסים לממשלה ע"י העלויות של הבקשות והחוק.

החלק החדש העוסק בקבלת אזרחות ספרדית לפי תושבות קבע בספרד מטריד בהיותו מובנה בתוך הצעת החוק אך אני מאמין שהוא נועד רק כדי לתת חלופה לאלו אשר לא יספיקו לקבל אזרחות ספרדית במועד ולשפר את הכיתוב שהיה בחוק הקודם (הורידו את השנתיים מגורים חובה כתושב קבע). נראה היה שמפלגות השמאל פשוט רצו יותר פרטים שכן לדעתם ישנן די והותר חריגות ופתיחות לגבי קבלת אלפי יהודים ספרדים למעונם.

כאמור, הטיוטה הזו עברה את קריאת הקונגרס וכעת היא הועלתה לפני הסנאט הספרדי במדריד, על כל 266 חבריו. הציפיות הן שהחוק יצא כבר בחודש חודשיים הקרובים. אוחלה!

Senado


אתה לא מתבייש לקרוא לי יהודי לפני כולם

מאי 12, 2014

judiosהמילה יהודי היא מילה נרדפת להרבה דברים בעולם האירופי והמערבי בכלל, ואף אחד מהם לא נאמר בתור מחמאה. והנה מקרה שהיה: לפני שנים רבות ישבתי בשולחן עם חברים צרפתים בשולחן חגיגי של יום הולדת. אחת האורחות דיברה על רכישה אחרונה והקניטה את חברתה. זו האחרונה לא קיבלה זאת בחיבה רבה ופתאום אמרה לה: "יהודייה אחת". שאר השולחן שלא היה רגיל לסביבה של אדם מישראל קפא במקומו עד שבעלה של הידידה נתן לה בעיטה קטנה מתחת לשולחן. כל המבטים המובכים נשלחו לכיווני ביחד עם התנצלותה של הצרפתייה. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בפליטת פה כזו באופן שהוא לא ישיר כנגד יהודים. המקרה התמים הזה הפליא אותי מהסיבה הפשוטה שהוא היה… בדיוק כזה, תמים ויומיומי. תגובתי הייתה אדישה למדי. שאלתי על המנהג הזה של אמירת יהודי בתור קללה ועד כמה הוא נפוץ.

לקח לי זמן מה ועוד מספר פעמים של ייצוג המילה במצבים דומים ובסופו של דבר התרגלתי. זו תרבות, וכנגד דבר כזה אין יותר מדי מה לעשות.

"בטח, האירופאיים אנטישמיים!" אומר הישראלי הממוצע שהוא צועק ושולף אצבע משולשת לנהג שבדיוק חתך אותו בכביש "יא ערבי מסריח!" (אני אף לא זוכר כמה מאות פעמים אני צעקתי את זה לאנשים כמו קללה). המפגש הזה עם ה"יהודי" בפיה של צרפתיה מנומסת בשביל להקניט את חברתה על היותה "קמצנית" רק הזכיר לי שכולנו מזכירים את אותו ה'אחר' בהקשרים שונים של הקנטה ואף קללה.

swearing

ובכל זאת, חזרה לענייננו. בין כל המדינות האירופאיות בהן פסעתי ישנה אחת אשר לא רק שיהודי הוא סוג של הקנטה וקללה ומילה נרדפת לקמצן, קפיטליסט ואגואיסט יומרני, אלא ההקשר היהודי נמצא במקומות בשפה אשר הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות.

אפרט בקצרה כמה מאותם הקשרים ובבקשה, אשמח להוספות, תוספות והערות מכל מי שרק יואיל בטובו לשתף אותנו (אני בטוח שאשכח כמה).

Judías– יהודייה ברבים, אך גם שעועית ירוקה (נאמרת ברבים מכיוון שלא נהוג לאכול שעועית אחת).

בוויקיפדיה כתובה הסיבה הבאה:

Actualmente en la mayor parte de España, se les llama "judías" (derivado quizá del latín iudaeus, y éste del hebreo יְהוּדִי yəhūdī: «judío») o "alubias" (del árabe اللوبياءal-lūbiyāʾ, tomado del persa لوبياlubeyā).

(תרגום: נראה שזה הגיע מערבית אך אני חייב לציין שאני לא מכיר את הסיבה להקשר הזה)

Marrano– 1.חזיר. 2. יהודי שהתנצר. מכיוון שתמיד היו חששות לגבי נוצרים חדשים אשר המשיכו בביתם להתפלל לאלוהי ישראל, המילה מאראנו הפכה לשם עצם שבאותו הזמן יכול לציין מתייהד כמו יהודי ואף לקלל נוצרי.

לאדינו – אותה המילה שבה כל היהודים הספרדיים משתמשים כדי לקרוא לשפתם (נקראת גם ג'ודיאואיספניול). ובכן, לפי המילון של האקדמיה המלכותית הספרדית, הפירוש הראשון של אותה מילה הוא: ערמומי (כמובן בשימוש השלילי של המילה), בעברית יתורגם אולי לכינוי הגנאי 'תחמן'. פרופסור לבלשנות ספרדי ציין בפניי שלמרות שמקור המילה 'לאדינו' הוא ב'לאטינו' (כלומר 'לטיני'), סבירות גבוהה מאוד שמקורו של הפירוש כמילת גנאי הגיע עם היהודים. בזמן שהם דיברו לאדינו ועשו עסקים (לעתים בניצול המצב החברתי פוליטי), הספרדים קישרו את השפה עם ערמומיות. למרות זאת, ניתן לומר שהספרדי הממוצע לא יכיר את למילה ופירושה (גם לא לשפה) אך ישנם רבים אחרים אשר מכירים רק את הפירוש של ערמומי (דבר אשר בא לידי ביטוי בהבעת פנים מוזרה כאשר אני אומר שכך נקראת שפתם של יהודי ספרד).

malvado

בפוסט אחר אזכיר את כל ההקשרים הרבים בהם המילה 'יהודי' מוזכרת בפיהם של הספרדים. עד אז שיהיה לכולנו יום עסקים נעים.


כאשר נהר האסקה מתעורר שוב לחיים

מאי 4, 2014

EL DIA DE LAS ALMADIAS הוא היום שבו נהר האסקה ESCA, שעובר בין האוטונומיות נווארה ואראגון, חוזר להיות הדרך העיקרית להובלת גזעי עצים בין האזור ההררי של רונקאל ובורגי לבין העמקים הדרומיים של נווארה ואראגון, לערים כמו סרגוסה וערים נוספות בדרך. מאז שהופסקה הובלת הגזעים בנהר באופן מסחרי, המסורת דבקה בהרגל וקם הרצון לחזור על הדרך הארוכה והקשה פעם בשנה. המסורת נקבעה לכל יום שבת בשבוע הראשון של חודש מאי בעיירה בורגי אשר נמצאת בעמק רונקאל.

Almadía

האלמדיה מתקרבת לכפר

אנשי העמק שילמו מס לגברים של בורגי אשר העבירו את הגזעים למקומות שונים לאורכו של הנהר ואף מעבר. משפחות הכפר העבירו את המסורת והשיטה מדור ודור מאז המאה ה-16 ועד ימינו (כאשר הפעילות הכלכלית הופסקה רק באמצע המאה ה-20).

2014-05-03 12.07.13

האלמדיה במורד המפל

Almedía desciende

היום, המסורת של האלמדיארה גנצ'רוס (gancheros almadiera), הקשורה לפירנאים נווארה ולמועצות של אלטו טאחו, הפכה למוקד תיירות ותרבות לאומי חשוב. ואכן, כפי שניתן לראות בתמונות, המוני תיירים מהסביבה מגיעים לצפות בחלק הקשה ביותר בהובלת העצים (שיפוע חד במפל מלאכותי במרכז הכפר). שתי רפסודות מורכבות משלושה מאספים של גזעים מגיעות לאחר מסע של כחמישה קילומטרים בנהר למרכז הכפר וב-12:00 בדיוק עוברות את המעבר החד שבין הבדלי הגבהים בנהר.

2014-05-03 11.59.57

האלמדיה בנויה משלושה עד ארבעה רפסודות קשורות יחדיו בעזרת ענפים רטובים

מעבר למסורת הרפסודות, אך כפר ספרדי לא יפסיד את התירוץ הנפלא להוציא את הדוכנים הצבעוניים עם האוכל המסורתי, כמה תכשיטים, ריבות, חולצות, מוצרים מסורתיים נוואריים (כמו עורות אמיתיים לשימושים שונים) ועוד. בנוסף, ישנו מגוון רחב של פעילויות לכל הגילים, כמו גם שוק עבודות יד (אף שהוא מעט יקר), מופעים על הבמה הקטנה במרכז העיר, ומכיוון שמדובר באזור רונקאל, מוצעת הגבינה המקומית בטעימות ללא סוף (גבינת Roncal המעט פיקנטית).

Talos

Talos

Taloak

דוכן הטאלוס המסורתי

 

תמונה שווה אלף מילים

תמונה שווה אלף מילים

 


חווית הסן פרמין, ריצת השוורים הנודעת ועוד

יולי 7, 2013

בימים אלו מתקיימת חגיגת הסן פרמין (7-14 ביולי), אחת מהחגיגות מהגדולות בעולם. לפני שנתיים השתתפתי באותה ריצה וכך אני זכרתי אותה יום למחרת:

אתה מתעורר ב6:30 בבוקר, מתארגן, לובש את המכנס והחולצה הלבנים, קושר את הצעיף האדום על מותניך ואת הבנדנה מסביב לצוורך. לאחר כוס מים קרירים אתה יוצא לכיוון החלק העתיק של פמפלונה.

חצי שעה מאוחר יותר, אתה שם, בסמטאות, מוקף שיכורים ושיכורות ממסיבות הלילה שעדיין ממשיכות, ריחות של קלימוצ'ו של לפני ואחרי שתייתו נודפים מכל פינה. ככל שאתה מתקרב לאנסיירו (Encierro) כמות האנשים מכפילה ואף משלשת את עצמה עד אשר אתה נעמד בתוכו. מסלול ריצת השוורים חוצה את העיר העתיקה מצפון לדרום מזרח היכן שנמצאת זירת השוורים (Plaza de Toros). השעה 7:00 בבוקר והשערים נסגרים. את השוורים משחררים ב-8:00. שעה עוברת בהמתנה ובהתרגשות המקבלת תנופה חדשה כאשר ממקמים את פסל הקדוש פרמין בגודל של כ50 ס"מ בגומחה קטנה באחד מקירות הבטון בתחילת המסלול. ברגע שהבחורה הצעירה הניחה את הפסלון, הרצים הבאסקים והנווארים מתחילים לשיר בקול גבוה:

A SAN FERMIN PEDIMOS,

POR SER NUESTRO PATRÓN,

NOS GUÍE EN EL ENCIERRO,

DÁNDONOS SU BENDICIÓN.

[אנו מבקשים מהקדוש פרמין, עקב היותו מגן העיר, שינחה אותנו באנסיירו וייתן לנו את ברכתו]

ומיד עם סיום הבית, צועק המבוגר מביניהם

VIVA SAN FERMÍN

וכל הרצים משחררים קריאה מלאת אדרנלין

VIVA!!!

אותו אדרנלין מתחיל לבעבע בדמם של הרצים. רבים אלו המתחילים לפתע לקפץ באויר, מבטם לכיוון שער היציאה של השוורים במורד הרחוב.

בום!!! הירייה נשמעת והקולות עולים, כמה שניות אחרי אתה רואה אותם, בין כתפיי שורת הרצים שלפניך ישנם כמה קרניים מחודדות על ראשי בהמות ענקיות המגיעות במהירות אדירה. עוד רגע הם לידך, בתוכך. אתה מסתובב ועם הראש עדיין משתהה במבט של פחד לאחור רגליך מתחילות לרוץ במעלה הסמטה. האיש שלפניך נופל על ההוא שלפניו שנפל על הבחור שלפניו. הם מתקרבים בריצה מטורפת. התרוממת. חזרת לרוץ. בינתיים הם הספיקו ליישר איתך קו כך שאם תושיט את היד ימינה תוכל לגעת בהם. המוח בהלם הלב פועם והגוף רץ.

הם עברו, חמישה שוורים בגודל של טנדר איסוזו טרופר עם קרניים חדות כתער, הם עברו אותך, מפוחדים יותר ומתרגשים יותר, הם לפניך. אתה ממשיך לרוץ בחשיבה שזהו.

לפתע, אלו מאחור צועקים, אתה מסתובב ורואה את השישי, בודאי, אתה חושב לעצמך, הרי בעיתון הראו תמונה של שישה שוורים חסונים ולא חמישה. ההוא שנשאר מאחור, הוא תמיד המסוכן יותר, המפחד אשר מתקיף כל מה שנקרה בדרכו. כולם מבוהלים, מטפסים על מוטות העץ משני צידי הסמטה. מזל, אתה חושב, אילו זה היה עשרה מטרים למטה, היכן שתיחום הסמטה נעשה ע"י הבניינים מסביב, שם לא היו מוטות לטפס עליהן.

הוא ממשיך בדרכו. אתה ממשיך בריצה ואינך יודע למה לצפות. ראשי האנשים סביב מסתובבים מפעם לפעם. האם יש עוד שוורים בדרך?

אמרו לך שאם תרוץ מהר גם אחרי שהשוורים יעברו אותך אולי תספיק להיכנס לזירה לפני שיסגרו את שערי הכניסה. אתה רץ.

בום!!! עוד ירייה.

שלושה שוורים נוספים מגיחים מאחוריך. מה קורה פה לעזאזל? אתה חושב מפוחד למראה השור הענק שמופיע לפניך. שור גדול יותר משוורי הזירה, האם זה אפשרי?

שלושת השוורים החדשים רצים לאיטם, ללא נגיחות וללא התרגשות. זה חייב להיות הקבסטרו (cabestro) אם כך, האלפא שור, ההוא אשר משמש כמורה דרך לשאר.

הם עברו אך אתה ממשיך לרוץ אחריהם מדי פעם מבט אחורנית לוודא, רק לוודא, שאין הפתעות חדשות.

צוות מד"א בצד הסמטה. פצוע? כן. מישהו עם ידו על צלעותיו המדממות מועלה לאלונקה.

הגעת לזירה. אתה נכנס דרך השער התחתון, היכן שנכנסו השוורים. אלפי אנשים ביציעים מריעים, כולם לבושים לבן עם חגורה ובנדרה אדומה. אתה במרכז הזירה והעולם דומם. אז כך הרגישה אדית פיאף… אתה חושב לעצמך. אולי, רק שהיא לא הייתה מוקפת בעוד כמאתיים מיוזעים שרצו לפניך ואחריך.

בתוך הזירה התאספו להם רצים רבים לחלק השני של הבוקר שבו משחררים שוורים צעירים עם מגנים על הקרניים. אתה בזירת חול ענקית עם המון צועק "אולההההה" כל פעם שהשור, קטן בהרבה מאותם שוורים של הריצה הקודמת) נוגח את אחד מהלוחמים הפורסטרים (זרים) שלצידך. זרים מכיוון שהחלק הזה בבידור הספרדי הפך עם השנים לאטרקציה לתיירים המנסים את כוחם. הספרדים המקומיים אינם בין אותם אמריקאים, אנגלים ואיטלקים המהתלים בשוורים בעגלים המפוחדים.

השור הצעיר השישי הוא הקשוח מכולם. מתנגח על ימין ועל שמאל ורץ לכל עבר. ישנם אלו המפלסים לו את הדרך ואלו שרצים אליו. הנה מגיעה עוד גל של אנשים  רצים מפוחדים מלפניי, הוא בודאי לפניהם. כן, הוא לפניהם. כולם רצים לכל עבר ואתה ממתין מעט. הנה הוא מסתער לכיוונך. הופ, ברחת ימינה. אוקיי, מישיון אקומפליש.

———-

מחשבה לאחר מעשה:

לאחר החוויה נשאלת השאלה, האם זה שווה את זה? זו הדילמה העולה מדי שנה בעולם הטורומאקייה (Tauromaquia) הספרדי ובכלל, עולם אמנות הלחימה בשוורים. הרי אותם שישה שוורים אינם אלא מובלים למותם. רק מעטות מאותן החיות הגדולות והאצילות יצליחו לנגוח במטדור ולשסע את קרניהם בבשרו ובכך להציל את עורם.

האם עצם ההשתתפות בריצה לא מעודדת להמשיך את אותה מסורת מפוארת? כנראה שכן.

האם יש דרך אחרת לשמור על המסורת העתיקה ובאותו הזמן למצוא מעט חמלה (רציתי לומר הומאניות אך רק בעצם המילה מסתתר קונפליקט על שאלת הטוב והרע בהיותנו "הומאניים") לאותן חיות?

ובכן, כשאנו לא יודעים מה לעשות יש לנסות ולקחת רעיונות משכיננו. ואכן, הצרפתים כהרגלם מצאו תשובה נהדרת לדבר. בשיטת הבאסקים הצרפתים משחררים כמה פרות והמטרה העיקרית של המקומיים והתיירים היא לקפוץ מעליה. כך, אותם צעירים מלאי אדרנלין ורצון לנסות את כוחם מול הטבע, יוכלו לחזור ולמצוא בתוכם את אותו אינסטינקט ראשוני של צייד המערות, כל זאת בשמירה על חיי הפרות והשוורים והסוף (באופן יחסי) להתעללות וליהירות של האדם.

זוהי אינה אותה ההתרגשות והחוויה (הרי שם אין אנשים אשר נהרגים מדי שנה), אך מהי מסורת אם בסופו של דבר הפגיעה בכבודו של אדם או של חיה היא התוצאה. אנצל את הפוסט הזה כדי להזכיר דבר חשוב, קל לומר דברים אלו כאשר מדובר במסורות של עמים אחרים אך חשוב לעשות אינטרוספקציה גם לגבי כל אחד והמסורת שלו (בהקשר הישראלי-יהודי, כמה תרנגולות מניפים מעל ראשים של אנשים רק כדי לסיים את חייהם בשחיטה?).

ומה אם פשוט נתרכז באדרנלין ללא אותן חיות? השנה החלטתי למצא את החוויה הסן פרמינית במסורת אחרת:

Jump of Navarreria fountain

Jump of Navarreria fountain


עולה לרשת האתר החדש של הפרויקט ללימוד העולם הספרדי

יוני 23, 2013

לפני כשבוע נפתח האתר החדש של מה שנראה כאחד הפרויקטים המבטיחים לחקר ההיסטוריה והמורשת של יהדות ספרד. הפרויקט בהדרכתה של הפרופסורית פלומה דיאז מאס נקרא “Los sefardíes ante sí mismos y sus relaciones con España”. הוא נפתח לראשונה באוקטובר 2006 במרכזי המחקר CCHS ו- CSIC. זה האחרון הוא מהמרכזים הנחשבים ביותר בספרד

Sefaradí project

המרכז עוסק בחקר הזיכרון והזהות בשיתוף פעולה אינטרדיסיפלינרי של פילולוגים ואנטרופולוגים וחוקרים ממדינות שונות (ספרד, אנגליה, גרמניה, שוויץ וישראל).

החוקרים עובדים עם כתבים רבים של ספרדים, בין אם לשימוש בתוך הקהילה לבין בהקשרים של המתרחש מבחוץ. הכתבים הם עדות חשובה ללימודי ההיסטוריה, התרבות ותפקוד החברה בימים אלו. נלמדים ומבדקים גם סיפורים בעל פה אשר הועברו בין הדורות ושרדו עד ימינו. מטבע הדברים הכתבים הנלמדים הם בעיקר מהמאות האחרונות (המאה ה-18 עד ימינו). ניתן לראות כיצד סגנון חייהם השתנה לפי הארץ המארחת ולפי התפתחות הקהילה. הספרדים כקבוצה מינורית פיתחו חיי קהילה ענפים ופעלו כגוף עצמאי לכל דבר, היו להם בתי ספר משלהם עם שיטת לימוד, ספרות ותרבות בלאדינו ואף גוף פוליטי עם כל מה שמתלווה אליו (שמירת הסדר כמו גם משחקי כוח ושחיתויות).

דבר חשוב ביותר הוא הזהות. כיצד הספרדים ראו את עצמם? כתושבי הארץ המארחת, או כקהילה ארעית אשר מחפשת את חזרתה לספרד, ארץ אבותיהם? כל זאת ניתן ללמוד ע"י עיון קפדני בכתבים ובספרות ובשירה שנכתבה במשך השנים.

קישור לאתר:

http://www.proyectos.cchs.csic.es/sefardiweb/

לערך יהדות ספרד, לחץ כאן.


%d בלוגרים אהבו את זה: