דניאל לוי דה באריוס ושירת היהודים המומרים באמסטרדם

ינואר 24, 2020

ההיסטוריה של היהודים המומרים ידועה ועליה כתובים הרבה מאוד מאמרים ומחקרים. ובכל זאת, ישנם פרקים קטנים בהיסטוריה שככל שאנו יודעים עליהם יותר כך הם מרגשים אותנו יותר. בטקסט הזה אנו נכיר בקצרה את סיפורו של מיגל דה בריוס, או כפי שהוא היה מוכר בשמו היהודי לאחר שהוא מצא את יהדותו, דניאל לוי. סיפורו יכול להוות בסיס לדרמה שייקספירית ועדיין להשאיר מקום לטלנובלה קולומביאנית. סיפור פרדיגמטי למוטיב אשר חזר על עצמו אינסוף פעמים באותם זמנים עם סיפורי זהות, מקום והשאלה הגדולה מכולן של מי אני והיכן ביתי.

Barrios.png
דיוקן זה שהוא חלק מציור של רמברנט, הכלה היהודית, הוא ככל הנראה של דניאל לוי

דניאל לוי דה באריוס נולד בשנת 1635 כמיגל דה באריוס למשפחה נוצרית ממוצא יהודי, כלומר משפחה של מומרים (מאראנוס) אשר המירו את דתם בכוח עוד בפורטוגל של 1496 ועם השנים מצאו עצמם חזרה בספרד. הוא נולד במונטילה, אנדלוסיה, עיר שנמצאת בדרום ספרד, בין קורדובה ללוסנה. לאחר הוצאתו להורג של קרוב משפחה, מרקו דה אלמיידה ברנאל, בהיותו נוצרי מתייהד (או קריפטו-יהודי כלומר יהודי בסתר), בשנת 1655 החליטו משפחת באריוס, ומיגל לנסוע מזרחה. עבור מיגל שחונך כנוצרי, החיים ישתנו לנצח. לאחר שנאלץ לברוח ממולדתו, נסע לראשונה לניס שבצרפת, שם החל את תהליך החזרה שלו ליהדות בעזרת דודתו. לא עבר זמן רב והוא עבר להתגורר בקהילה היהודית בליבורנו, איטליה, היכן שהוא גם נימול כחבר הקהילה היהודית ספרדית. בליבורנו הייתה קהילה גדולה של יהודים שהגיעו מספרד לאחר הגירוש ב 1492 כך שמומרים רבים מצאו את דרכם לשם בין היתר בגלל השפה והמנהגים המשותפים.

בהיותו בליבורנו, מיגל שכבר שינה את שמו לדניאל, התחתן עם דבורה והשניים עזבו יחד עם כ -150 מהגרים יהודים לנסות את מזלם בעולם החדש, הרי היא יבשת אמריקה. לרוע המזל, רגע לפני שהאוניה הגיעה לאיי טרינידד וטובגו, הספינה נקלעה לקשיים בסערה קשה ושקעה למצולות הים ביחד עם דבורה. זמן קצר לאחר שדניאל איבד את אשתו, הוא החליט שהרפתקאותיו בעולם החדש הסתיימו עם מות אשתו הוא הפליג חזרה לאירופה, אך הפעם להולנד. לפי הרישומים, דניאל לוי, שחזר לשמו המקורי, מיגל דה באריוס, החל את תפקידו כקפטן של חטיבת הפרשים של בית הדין הספרדי בבריסל בשנת 1662. יחד עם זאת, הוא לא ויתר על זהותו היהודית והחל לקיים חיים כפולים כנוצרי בבריסל וכיהודי באמסטרדם. זמן קצר לאחר הגעתו לבריסל ואמסטרדם הוא נישא לאביגיל דה פינה, ככל הנראה, בת למשפחת פינה המפורסמת שהיו סוחרים עשירים שהתגוררו בעבר בספרד כחלק מהבנקאים הפורטוגזים תחת שלטונו של הרוזן דוכס אוליברס.

וכך היה שבמשך 12 שנה חיו מיגל / דניאל לוי דה באריוס חיים אידיאולוגיים כפולים, נוצרי ספרדי בבריסל ויהודי באמסטרדם. כל זאת עד אשר דניאל נאלץ להחליט (ככל הנראה בגלל לחץ מצד הקהילה היהודית) והוא עבר באופן סופי לאמסטרדם. העתיד יראה שדניאל לוי נטר טינה לקהילה היהודית שגרמה לו לעזוב את עבודתו ללא הבטחת עתיד טוב למשפחתו. ואמנם מצד שני, דניאל החל במקביל את אמונותיו המשיחיות שהיו מאוד מקובלות באותה תקופה. לפי שולברג ויום טוב אסיס, הוא אף הגיע להיות חסיד של שבתאי צבי, משיח השקר המפורסם. אותו שבתאי צבי (המשיח מאיזמיר אשר הכריז על עצמו "משיח ציון").

רק לאחר התערבות אשתו והרב הספרדי המקומי, דניאל ניסה להשתלב גם בחיי הקהילה הענפים. ואמנם, בהיותו משורר, לא היו לו הכישורים המסחריים שהיו כה באופנה בקרב האוכלוסייה היהודית באמסטרדם. לכן הוא ניסה לחיות על עטו. ניתן לחלק את עבודתו הספרותית לשתי תקופות מרכזיות: לפני ואחרי שנת 1674. בעיקר מכיוון שבזמן שבילה בין בריסל לאמסטרדם, כתיבתו הספרותית הצטמצמה בין הקתולית הספרדית הקלאסית עם התייחסויות ברורות והשראות בולטות של סופרי תור הזהב הספרדי (בפרט דון לואיס דה גונגורה), ויצירה עם סממנים יהודיים בולטים באמסטרדם.

באריוס תמיד שמר על ספרדית כשפת השימוש היומיומית שלו, דבר שבאמסטרדם לא היווה בעיה מכיוון שהיהודים מהזרם הספרדי פורטוגלי דיברו ג'ודאו-איספניול (או לאדינו). חיי היומיום היו לדניאל לוי כמו להרבה כמותו סוג של היברידיות תרבותית, מעין הכלאה בין התרבות הסביבתית (הולנדית אשכנזית) לבין הספרדית פורטוגלית. תופעה זו הייתה ידועה בשם Marranismo. היחס של הקהילה לאותו משורר אנדלוסי הייתה אמביוולנטית, בזהירות, בין הערצה לחשש של הגזמה, אך יחד עם זאת הוא מונה לתפקיד המשורר הקהילתי. החששות נבעו בעיקר מהערצתו של לוי לשירת אהבה ספרדית המלאה בדמויות מיתולוגיות, קתוליות או שבחים לדמויות ספרדיות. לעתים אף הוא כתב שירה שהייתה יכולה להיראות כ

ספקולציה דתית או שירה גסה עם אידיאולוגיה משיחית ביחסים מתמידים עם העולם החיצוני הלא יהודי. באופן כללי, דניאל לוי דה באריוס חש קושי כלשהו בשילוב עצמו לחלוטין, דבר שמתגלה בספרותו בנוכחות הרצון החופשי.

Portada, Piratas de América.jpg

כתביו של דניאל לוי חשובים וחלקם החלו בשנים האחרונות להיות נושא מחקר מעניין. הרי אילו עוד משוררים הציגו לנו מקבץ כל מעניין של שירה בסגנון גונגורה כפלור דה אפולו (פרח אפולו, בריסל, 1665) ובהמשך שירה דתית כמו אסטרלה דה ג'ייקוב על פלורס דה ליס (אמסטרדם, 1686). ואפילו שירה בספר על פיראטים, שודדי אמריקה (תרגום לספרדית, 1681). כך, דניאל דה באריוס חשף כשרונות מרתקים כקפטן, משורר, היסטוריון, גיאוגרף, קרטוגרף ואינטלקטואל אנדלוסי אוטנטי.


%d בלוגרים אהבו את זה: