האם באמת היתה קיימת כלכלה יהודית באירופה? המקרה הספרדי

אוגוסט 11, 2017

שאלת הכותרת מהווה את אחד הנושאים הבעייתיים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. למרות הקושי במחקר של נושא כה מורכב (על אחת כמה וכמה בעמודה קצרה בבלוג) ישנם מספר דברים שאולי חשוב להנגיש לציבור הרחב. השאלה עצמה נוטה להיות פילוסופית יותר ממדעית שכן תמיד יהיו כאלה שיטענו שכן ואלו שישללו זאת על הסף. שני הצדדים יכולים לכתוב ספרים ארוכים ולבחור רגעים היסטוריים בהם ניתן לראות בברור הוכחות לכך שיהודי כזה או אחר הושפע מפרק מספר קדוש ליהדות אך באותו הזמן להוכיח שהם הושפעו מזרם כלכלי חשוב אשר היה קיים גם בדת או חברה זרה. הרי באותה מידה ניתן גם לשאול האם ישנה בבירור ספרות יהודית או אמנות יהודית או מחשבה יהודית? שאלת היהדות היא מעניינת ומשאירה מקום רב לוויכוחים. ולכן אולי כדאי להתחיל עם החשיבה שאף עם אינו יכול להכיר את עצמו ללא ראיית האחר ובאותו הזמן, האחר לא יכול להכיר לפרטים ולהסיק מסקנות על העם ללא היותו חלק ממנו. זוהי, מאוד בקצרה, דילמת האחר אשר מרתקת מוחות חשובים במאה האחרונה והיא כמובן רלוונטית גם לנושא זה.

ובכל זאת, ישנם דברים אשר לא ניתן להטיל בהם ספק, כמו למשל העובדה שלאורך ההיסטוריה של האלפיים שנים האחרונות, הקשר של יהודים וכסף תמיד היה מקור לשנאה ואנטישמיות. החל מיהודה שמכר את מורו וחברו ישוע לרומאים תמורת 30 מטבעות כסף, כך כסף יהודי תמיד נחשב לרווח שנעשה מבגידה, על חשבון עניים ושלא כדין. מאז, ספרות רבה נכתבה ובה היהודי מוצג באופן שלילי, מ"שירת אל-סיד" לשייקספיר, לופה דה ווגה ורבים רבים אחרים על פני על היבשת. הספרות והתבטאויות כוהני הדת רק חיזקו את דעת הקהל כך שיהודי הפך למילה נרדפת של מלווה בריבית, נצלן, קמצן, רמאי, עוכר חוק וסדר, תאב בצע, גזלן ושקרן. מכיוון שדברים אלו כתובים בתורה החדשה, גם בימים אלו ניתן להקשיב בכנסיות מסוימות בזמן קריאת התורה, להזכרת הצביעות ותאוות הבצע היהודית (לצערי, מניסיון אישי במספר מקומות), אשר באופן מפתיע זוהי גם בבואה נאמנה לביקורת קיצוני השמאל של אירופה.

אך מה בעניין הכסף, העושר, האיום הפוליטי-כלכלי של שליטה עולמית של יהודים?

ובכן, תחילה חשוב לזכור שהיהודים הם לא לבדם, ישנן דוגמות לרוב של עמים שחוו וחווים את ה"מקרה" היהודי. הפרוטסטנטים עדיין "זוכים" לכבוד של ממציאי הקפיטליזם (למרות שבספרים רבים כתוב שהיהודים הם אלו שהמציאו את שיטת הכלכלה הידועה עוד הרבה לפני). המרוורים ההודים (Marwari) הם מיעוט סוחרים עשיר מושמץ ורדוף עקב קשרים משפחתיים ומסחריים באזורים רבים באסיה ואפריקה. רבות הן הדוגמות אשר דומות להפליא לחוויות עמינו באירופה. בד"כ מדובר במיעוט מלומד עם קשרי דת, חברה ומשפחה הדוקים מאוד אשר הבינו כבר לפני מאות שנים שהישרדות משמע כוח וכוח ניתן להשיג בכסף ומסחר. אז למה היהודים (ואותן אוכלוסיות במיעוט) טובות כל-כך במסחר? כדי לענות על השאלה הזו, אנו צריכים לנבור במשמעות המושג כלכלה, או אקונומיה בלעז. הפילוסופיה האריסטוטלית מלמדת אותנו שהמושג אקונומיה מגיע מ- Oikonomia אשר משמעו ניהול משק הבית. כלומר, כלכלה הולכת יד ביד עם בית, משפחה, אותו מקום ואותם אנשים שעליהם נסמוך יותר מאשר כל אדם אחר שאותו אנו לא מכירים ובייחוד אם הוא לא מדבר את שפתנו או לא מתפלל לאלוהינו. מעגל האמון מתחיל עם המשפחה, חברים ומתרחב לחברה ורק אח"כ לשאר העולם החיצוני. החל מהמאה ה-15, כאשר המסחר גדל למימדים עולמיים (תחילה בכל חופי המזרח התיכון, אפריקה, אסיה, צפון אירופה והעולם החדש הרי הוא אמריקה) והחברה פיתחה צורך בקפיטלים כדי לסחור בכמויות גדולות יותר, הצורך באמון צמח למימדים חדשים. זה יצר הזדמנויות שלא היו כמותן לעושר ומי שהיה בעל האמון הטוב ביותר ולכן פיתח רשת מסחר ימית רחבה היה אותו מיעוט נרדף עם קשרי משפחה כמעט בכל פינה בעולם.

jewish-alcohal-3

יהודים או מומרים (שלמרות שעברו המרת דת המשיכו את הקשרים עם שאר הקהילות) התעשרו עד מאוד ואפילו בשלב מסוים מלך ספרד החל לבקש הלוואות בריבית נמוכה בתמורה להקלות והפחתת רדיפות האינקוויזיציה (שגם היא פיתחה טעם מיוחד לכסף יהודי ע"י עיקולים וקנסות). זה קרה בסוף המאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-17 כאשר ספרד ופורטוגל התאחדו תחת ממלכת בית הבסבורג והמלך מאס בריבית הגבוהה (עד 15%) של משפחות הבנקאים האיטלקיים.

אוטו דה פההסוף ידוע מראש, לאחר רדיפות, אוטו דה פה ומלחמה פנימית בין דת, פוליטיקה וכלכלה, המומרים נאלצו לברוח או להיטמע לחלוטין כנוצרים ע"י נישואים בלתי פוסקים עם קתולים הדוקים. אותן משפחות עשירות שרצו לשמור על יהדותן עזבו לצרפת (דרום וצפון), הולנד, איטליה ועוד מקומות הרחק הרחק מספרד וצרותיה. כך היה עם משפחת מנדז נונייס או משפחת קורטיזו העשירה. לאחר מעבר מפורטוגל לספרד ושנים כמלווי בריבית לממלכה, עצרה האינקוויזיציה ב-1632 את אחד האחים קורטיזו, הוציאה אותו להורג וגבתה קנס של 20000 מרוודים. 5 שנים מאוחר יותר, נתפס גם האח השני ונכלא לתקופה ארוכה. בסופו של דבר חלק מהמשפחה עבר לאמסטרדם וחלק אחר הצפין מעבר לגבול לביון בצרפת (Bayonne). שם, אותם יהודים ויהודים מחודשים (חזרו להיות יהודים, אך לא שומרי מצוות) יוצאי ספרד היוו חלק מנכבדי ועשירי הערים עד המאה ה-18 כאשר באופן מפתיע איבדו את ממונם ובמקביל את השפעתם (אך זהו כבר סיפור לפוסט חדש).

אז האם יש כלכלה יהודית? קשה לומר. מה שבטוח, הוא שאנו יכולים להתחיל לומר ביתר ביטחון שישנה כלכלה של יהודים.


איזבל, המלכה הקתולית, עונה שנייה. שאלת (או שנאת) היהודים

אוקטובר 27, 2013

העונה השנייה של איזבל (רשת הטלוויזיה הספרדית rtve) התחילה לפני מספר שבועות. היא התחילה עם איזבל ופרננדו מלכי קסטיליה ואראגון, נשואים והורים לנסיכה קטנה עם עתיד מבטיח. הפרקים הראשונים מתרכזים בהגנת מקומם כמלכים רשמיים בפני חואנה, בתו של המלך הקודם אנריקה. אולם כבר מהפרק העשירי אנו רואים כיצד העולם היהודי נכנס לסדר היום של הממלכה החזקה. יהודים כמלווים בריבים, כרופאים מהשורה הראשונה וכגובי מסים שנואים, מקצועות אשר תמיד ליוו את הקהילה היהודית וקשריה עם המלכים והמלכות השונים. היהודים אמנם תמיד עזרו למלכים אך היו אלו המומרים אשר היו לקרובי ויועצי המלכה. דמות חשובה (ראה קישור לרשימת הדמויות) היא אנדרס דה קבררס, מומר מוכר אשר ניסה לעזור ליהודי הממלכה כנגד הפרעות והעוול הרב שנעשה להם. אותם מומרים אשר היו תומכי הקהילה נחשבו בפי רבים למתייהדים בסתר (חלקם באמת היו כך) ועם קום האינקוויזיציה סבלו מאישומים ועינויים רבים.

וכך, היהודים, באופן לא מפתיע, לוקחים חלק חשוב בעונה השנייה. אנו רואים כיצד מתחזק הקשר בין העניינים הכלכליים בממלכה ליחס אל האלחמה היהודית. בנוסף, בעיית המומרים גוברת ואיתה האווירה המתוחה בינם לבין הנוצרים. הסדרה, נאמנה מתמיד למקורות ההיסטוריים, מדגישה את הדבקות הדתית ההולכת וגוברת של המלכה הקתולית. אותה אמונה עיוורת גרמה לה להקשיב לכמרים פנאטים ולכן בזמן שאותה הפנאטיות פגשה את האינטרס הפוליטי והכלכלי, האגרסיביות כלפי היהודים הפכה לבלתי נמנעת. השבוע החל מפרק 20 אנו מתחילים לראות את קום האינקוויזיציה הספרדית והתחזקותה בממלכה (שבאותה מידה הייתה חייבת את קיומה לאותה קהילה שמאוחר יותר רדפה).

הקישור התחתון הוא לאתר הסדרה, בו ניתן לצפות בחינם בכל הפרקים משתי העונות הקיימות. הסדרה היא בספרדית (ללא כתוביות).

.

Isabel - Capítulo 4

נב

היום קראתי בעיתון על התקיפה של ששת היהודים באוסטרליה, וכמו שהנתקף (שליח קק"ל) אמר, הפעם, טוב שיש לנו מדינה חזקה מאחורינו. לא ניתן שלא להסכים עימו, בעבר, התנהגות אלימה זו הייתה בדבר מהשגרה ללא שהשליטים נקפו אצבע, אך היום, ראשי מדינות מביעים את התנצלותם כלפי ישראל ומחדשים את הקריאה להפסקת אנטישמיות בארצם.


כאשר שלטון החוק מתערבב עם היבריס האדם בשם הדת

פברואר 17, 2013

מאז שהתחיל המשבר הכלכלי שממאן לעזוב, היכנשהו בשלהי 2008, נראה שהידיעות החמות ביותר בכל המדינות אך בפרט, היכן שהמשבר הכה קשה יותר, הן ידיעות וכתבות על שחיתויות, וככל שהן יותר קשורות לצמרת המפלגה שבשלטון או לצמרת ההון, כך עתיד קריא יותר נעשה. החלטתי לנסות לכתוב מעט על הנושא שכל-כך נקשר אל כל אחד מאיתנו באופן כל-כך מרוחק (מה באמת החשיבות בחיי של 150 אלף יורו שאיזה שר לווה ו"שכח" להחזיר, או קיבל ב"תמימות וחפות פשע" כפי שעלה לאחרונה במשרדי ממשלת ספרד?). וכך, באחד מביקוריי בארכיון ההיסטורי הלאומי במדריד, יצא לי להיתקל בכתב יד שבו דאג להתלונן על שימוש לא נאות בדרג של אינקוויזיטור. המתלונן, ככל הנראה, אותו רשם מתאר במכתבו כיצד לא יעלה על הדעת שאיש המליציה יעשה שימוש במעמדו ובמעמד האינקוויזיציה לצרכיו האישיים, כלומר, כדי להתעלל באיש אשר פשוט עיצבן אותו, כמובן ללא שום הצדקה משפטית.

usura

לא רק שאותו איש בתפקיד ציבורי קנס את אותו הקצב המסכן בעשרה דוקטים אלא הוא גם התלונן עליו לאינקוויזיציה שיש לו שורשים טמאים, כלומר שורשים יהודיים (דבר שהופך אותו מיידית לחשוד בהתייהדות בסתר). וכל זאת רק מכיוון שאותו הקצב לא נתן לא נתן לאיש המליציה את הבשר כפי שהוא רצה.

לאלו הקוראים ספרדית, לאדינו או איטלקית, בבקשה, כמה קטעים מכתב היד בספרדית:

Habiendo dado V, M. forma en el fuero de la milicia reduciendo su privilegio al lugar, y calidades con que le deben gozar; es de igual conveniencia y necesidad reformar los abusos que se han introducido por los ministros, y oficiales de la Inquisición con pretexto de privilegio, en perjuicio de las ventas reales desconsuelo de los vasallos de V. M. y perturbación de la paz pública. […] Los inquisidores contravienen a ambas leyes, visando de pena espiritual en materia temporal, como lo son los privilegios reales que obtuvieron por gracia de V. M. contra legar de la jurisdicción real, y en causa profana.[1]

Y estos días se ha dado cuenta al Consejo de que un comisario del Santo Oficio hizo prender en Jerez de la Frontera a un carnicero y le multó en diez ducados por decir no le había dado buena carne, y no contentó con esto escribió el caso a la Inquisición de Sevilla, y mandó parecer al carnicero en el Tribunal, con que quedara notado el y su linaje; así se abusa de la Jurisdicción, y se pone por cuenta de la fe antojársele a un comisario que no se le da la carne como el quiere.[2]

 

אלו לא היו התלונות היחידות. לעתים קרובות נתקלים בתלונות של אנשי חוק וסדר צעירים אשר עדיין מצפונם מנע מהם להיכנס לגלגל השחיתות והאידיאל שלהם עדיין חשב שניתן לתקן את כל העוול שהם רואים סביבם. אותם צדיקים בסדום מתלוננים על לקיחות של סכומים רבים מאנשים אשר נשפטו במהירה יתרה ובאופן חשוד ללא מספיק ראיות, כל זאת רק כדי להישאר עם כספם. בנוסף, התלונות שהופנו לאינקוויזיציה עלו למשלם המיסים הון לא קטן ורבות היו אשר נועדו פשוטו כמשמעו לסגירת חשבונות בין יריבים פוליטיים או עסקיים או אף שכן כועס אשר יום אחד מוצא סממנים של חגים יהודיים או שמירת מצוות משה אצל שכנו.

אך לא רק כסף היה הסיבה לשינוי החוק ותביעות אנשים חפים מפשע לפי צרכים מיידים ומאוד ארציים. מהקמת האינקוויזיציה החדשה אשר נשלטה באופן ישיר ע"י החלק התאולוגי בקדרת השלטון, הייתה מלחמת כוחניות תמידית בין המשטרה (של העיר, איזור) לבין האינקוויזיציה (הכוח השמיימי).

דבר זה גרם כמובן ליריבות ולביקורת קשה אך לעתים, כאשר החלוקה הייתה טובה מהצפוי גם הם ידעו לשתף פעולה באופן נפלא.

בל נשכח שמאבקים אלו הם לא דבר חדש, דתות חזקות קיימות כיום כי הזרם הדתי היה כה חזק עד ששליטים חזקים נאלצו לשנות אסטרטגיה ולהיכנע לכוח אמונת האנשים (בודהיסטים, נוצרים, מוסלמים וכמובן גם יהודים). וכך, מתגלה האינטראקציה המשתנה בין שני אותם הגופים החשובים אשר שמם נישא ברוח למרחקים ופחד מחלחל בעצמות אותו אחד אשר נתקל בשמותיהם מקרוב מדי. שני בתי דין אשר לעתים פועלים יחדיו לאשמת תושבים ולעתים נאבקים זה בזה על חשבון התושבים, ובין בית הדין הפלילי והאינקוויזיציה כבית הדין הדתי, האשמים נשפטים ואלפי חפים מפשע מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן.


[1] AHN, leg. 7122, número 47.

[2] AHN, leg. 7122, número 48.


טולדו, עיר המלכות, בין יהדות, נצרות ואסלאם

דצמבר 6, 2012

טולדו הייתה ועדיין ידועה כעיר שבה התקיימו שלושת התרבויות, מוסלמית, יהודית ונוצרית בשכנות מעוררת קנאה. שלושה זרמים לתורת האל היחיד אשר חיו במשך מאות שנים (בין המאות ה-9 וה-13) בשלוה. האם באמת תלת-קיום זה היה? עד כמה זו אמת או אשליה?

טולדו, צייר: אל גרקו/היווני

טולדו, צייר: אל גרקו/היווני

ריקרדו איזקיארדו בניטו ופילר ליאון טלו מתארים, כל אחד בספרו, את התפתחות ההתישבות היהודית בטולדו. לפי מחקרם, תחילתה של התיישבות היהודים בעיר הייתה בסביבות המאה הרביעית לספירה. באותו הזמן החלה הקהילה קטנה שהגיעה עם הרומאים מארץ הקודש לקבל עם השנים יותר חשיבות. בייחוד כאשר העיר הפכה להיות המרכז הפוליטי של הוויזיגותים ששלטו בפנינסולה. עם כיבוש המורים מהדרום ב-711, הקהילה כבר הגיעה למימדים חשובים. מעל כמאה שנה אחר כך, בסביבות 820, קיבלו היהודים מהשליטים החדשים חלקת אדמה אותה הם הקיפו בחומה. כך היה עד אשר כבשו הנוצרים מחדש את העיר בשנת 1085. רבים מהיהודים מתו בכיבוש המחודש שכן הם נחשבו לאלו אשר נתנו את מפתחות העיר לבני דודם המוסלמים. לאחר מכן, בזמן שנמשך הכיבוש המחודש של חצי האי בידי הנוצרים, התחזקו האל-מֻוַואחִידוּנים המורים באנדלוסיה בדרום וכך גם קנאותם הדתית. כך מצאו עצמם מספר רב של סוחרים יהודים עושים דרכם לטולדו. אותם יהודים מהגרים תרמו רבות לכלכלת העיר ופריחתה. היהודים היו שותפים למתרחש בעיר, בתחילה זכויותיהם היו רבות ומגוונות אשר כללו השתתפות בהחלטות הקשורות לפוליטיקה הפנימית ושל יחסי החוץ (בייחוד שליטתם הטובה בספרדית וערבית עזרה להם לגשר בין שני היריבים|). אך לא כך חיו להם כל היהודים, היו רבים אשר עיסוקם היה בעיקרו חקלאות, ואחרים היו חייטים, קצבים, בנאים וטוחנים. עם הכנסייה המצב היה טוב למדי, הרי האינטרסים הכלכליים תמיד מטשטשים כל אי הבנה של אמונה כזו או אחרת.

אך הגיעה המאה ה-13 וזו סימנה את תחילת המתיחות בין הנוצרים ליהודים עם איסור הכנסייה לסחר לווה בריבית (אכתוב על זה בפוסט נפרד שכן זוהי התפתחות חשובה בפני עצמה). התלות הכלכלית של הנוצרי ביהודי גדלה כך שבזמנים של פריחה כולם היו מאושרים אך במצבים של משבר, היו האשמות והתקוממיות לרוב (החל מ-1355). שתיים מההתקוממיות המסופרות ברומן היו ב-1391 והשנייה ביום הולדתו של הפרוטגוניסטה ב 5 במאי 1448. למעשה החל מאותם שנים ההדרדרות ביחסים בין אנשי שתי הדתות היתה בלתי נמנעת. כך החלו חוקים רבים לצוץ אשר הגבילו את תנועתם של היהודים, חוקים אשר היו נפוצים בערים אחרות.

עם הזמן המצב השתנה לרעת היהודים ואלו המומרים שויתרו והחליטו שעדיפה המרה וחיקוי האחר מאשר להתעקש ולחיות בסכנה מתמדת. החל מהגעת האינקוויזיציה לטולדו השנת 1485 המהפך היה בלתי נמנע. היו אלו המלכים הקתוליים אשר רצו לקיים מציאות חדשה נקייה מיהודים, נקייה מהפרעות והשפעת היהודים על המומרים.

לכן, אולי שלושת התרבויות אכן התקיימו רגע מסוים בנעימות, הבנה ושלווה אך מצב זה לא באמת התקיים זמן רב. בין חוסר המידע מאותם הזמנים לעובדה שלעתים קרובות יש נטייה לבלבל ולהכליל מצב קהילה במקום אחד על פני כל חצי האי הספרדי, לא נותר לנו אלא לשער מציאות. לכן, אנו מוצאים שמזמן מסוים של שלום ואחווה בין התרבויות אנו נוטים להפוך לאשליה על פני מאות שנים.


%d בלוגרים אהבו את זה: