משאל העם בקטלוניה: חוקה ספרדית יבשה ועצמאות תוססת ורגישה

נושא עצמאות קטלוניה חזר בחודשים האחרונים עקב משאל עם שמתוכנן למחר ה-1 באוקטובר, 2017. זהו נושא מרתק לכל מי שמתעניין בפוליטיקה, שפה, משפט, כלכלה, חברה, תרבות, היסטוריה, יחסים בינלאומיים, פסיכולוגיה חברתית, כלכלה התנהגותית… בקיצור, כל נושא שהוא שקשור לחיים. ובכן, נכון לרגע זה ישנם כ-163 בתי ספר בקטלוניה שבהם מתבצרים עם הרבה מוטיבציה קטלנים פרו-עצמאות.

אין ספק שקשה לתאר את הדרמה שסוחפת את ספרד בחודשים האחרונים. מלחמה של צדק חברתי כפי שאנשים מתארים את המצב לעומת צדק משפטי וחוקתי כפי שהמלך, פליפה השישי, יחד עם רחוי, נשיא ספרד וממשלת הימין חוזרים ודורשים. אך בין הגוברן הקטלני לגוביירנו הספרדי ישנם מאות אלפי ואף מיליוני אנשים שרוצים להשמיע את קולם. בין הפגנות נגד הממשל הספרדי בקטלוניה להפגנות ענק ברחובות מדריד בעד ספרד מאוחדת, לכולם יש מה לומר בעניין. אך מהו העניין?

ובכן, הנושא הוא מורכב מדי בשביל פוסט או אפילו ספר ולכן נסתפק בכמה עובדות עכשוויות ונשאיר את ההיסטוריה לפוסט אחר. בשנת 2006, לאחר שיחות של משא ומתן מחודש על הסדרים של האוטונומיות, ספרד ויתרה והחלה לאבד את כוחה החוקתי בסוגיה זו. הפרלמנט הקטלני חיזק את כוחו מול המודל הטריטוריאלי הכללי מאוד בחוקת 1978 (אם אתם לפני מבחן החוקה ואתם עדיין לא יודעים על מה מדובר, פנו מיד לפוסט הזה). כך, ההסכמים המשפטיים החדשים הגדירו מחדש את הזכויות והחובות של אותה אוטונומיה חשובה. מאותו הרגע, קטלוניה מתחילה לחשוב ולפעול יותר לאיחוד אזור עם תרבות, שפה והיסטוריה משלה ופחות על היותה חלק ממדינה גדולה עם חלוקה שווה בין אוטונומיה אחת לשניה. הנושא הכלכלי עמד רבות על הפרק ובייחוד כדי להלהיט את הציבור נגד הממשלה; הרי הכנסות קטלוניה מהוות כחמישית מכלל ההכנסות של המדינה כולה. זהו אי-שיוויון המדגיש את החשיבות שלה בעיני עצמה. ואם קרוב האדם אצל עצמו, אזי תחת הכותרת מה ששלי יישאר אצלי, הקטלנים יצאו לרחובות לדרוש את שלהם.

בזמן שפליפה ורחוי דרשו ודורשים לחזור לשולחן הדיונים, מאס ופונטדמונט מעדיפים ניתוק והקמת הרפובליקה של קטלוניה. אך רבים המשפטנים החוקתיים שמאשימים את הממשלה בפסיביות. הרי, הם טוענים, לקח לבית המשפט החוקתי 4 שנים לחקוק גזר דין לגבי הסטאטוס הקטלאני. ומה הייתה המשמעות של אותו גזר דין? שליטה של הפרלמנט הקטלאני על מערכת החינוך, שהוא יוכל להקים מוסדות עם זיקה ברורה ללאומניות קטלנית (כך נחנך המוזיאון הלאומי של קטלוניה, ולאחר מכן התיאטרון הלאומי וכו') ולאחר צעדים כאלו, האם באמת ניתן לבוא אליהם בטענות על רצונם לדבר האחד שחסר בכל התנועה הלאומית הזו: לאום קטלני עצמאי וחוקי. וכך הברית שסוכמה ב-2010 הייתה בעצם כחוט השני שנתווה לדרך שסופה אינו יכול להיות ולו דבר אחד: עצמאות! קשה לומר אם ממשלת ספרד באמת לא ראתה את הבאות, אולי בעקבות המשבר הכלכלי ואולי סיאסטה ארוכה במיוחד, אך ההצבעה של 2014 כבר הראתה שהשמנה לא סיימה לשיר.

דבר אחד בטוח, עד היום, כיבוד הסמכות החוקתית היווה יסוד חשוב בדמוקרטיה של חצי האי האיברי וכל פעם שהוא נפגם, הדבר הוביל לאלימות קשה ועד כה לדיקטטורות. כך היה במות החוקה של 1812 שפסקה בפשטות שכולם עם אחד עם אותן זכויות וחובות; בזו של 1873 עלה הצורך בחוקה המכילה את כולם באופן שווה אך עם התחשבות במסורות השונות. בחוקה של 1931 עשו סינתזה של מוזל האוטונומיות עם ערך שייכות והתחשבות ברגשות הלאומניות ובחוקה הקיימת של 1978 הקפידו על מעין הקבלה והתאמה של שני המודלים, הלאומיים והאזוריים. מה שבטוח הוא שמחר ה-1 באוקטובר 2017 שוב נעמוד לפני מבחן קשה בין חשיבות החוק האוניברסאלי לרגשות לאום אינדבידואלי.

 

הנה סרטון עם הסבר קצר ונחמד שנעשה לפני כשנתיים אך עדיין אקטואלי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: