מכתב סוף שנה למדינה עם תקווה, שלום אורוגוואי, להתראות ישראל

זהירות, פוסט זה הינו בעל גוון פוליטי, אנא המשך בזהירות!

עוד שנה עומדת להסתיים ועדיין הפוליטקלי קורקט נשאר בגדר הגדרה אישית. נראה לי שישנו דבר לא תקין במהותו כאשר נשות הכנסת הנבחרות יוצאות כנגד חופש הבחירה. אני מתכוון במיוחד להצבעה האחרונה ולהתבטאויות אשר באו בעקבותה על נישואי הומוסקסואלים. לפי העיתונים השונים נראה היה שדווקא נשים מסוימות התבטאו חריפות כנגד זכויותיהם של אחיהם הליברלים. ובכן, נקדים עם שיעור קצר בהיסטוריה לגברות הבית היהודי וישראל ביתנו, אל תשכחו שהיו אלו קולות הנשים שהפילו את הדמוקרטיה בספרד של 1933, והן נשות המהפכה אשר עוזרות להגן על איראן הדיקטטוריאלית העכשיווית. לנשים יש רומן עם הסדר קיים אך אלו גם הנשים אשר יותר מכולנו צריכות להיות מודעות לחיים תחת שלטון אשר לא מכיר בהן כאזרחיות מהשורה. היכן אותן הנשים אשר היו הראשונות לצאת נגד העבדות ולקדם חינוך ושוויון מגדרי ומגזרי? עדיין לא עברו מאה שנים מאז שהחלו תנועות להגנת האישה ומאז שקולה נשמע מהדהד בין כל הגברים השרלטניים. משנה לשנה אנו נמשיך לשאול את עצמנו מה השתנה מפולחן הביתיות של המעמד הגבוה בארה"ב של המאה ה-19 עם מקומה הטבעי של האישה.

לא נרחיק לכת לבקש חופש בחירה שווה לכל אזרח (נשאיר את בני דודנו מחוץ למשוואה כרגע) אך לפחות יכולת בחירה לאהבה. האם האדם לא רשאי לבחור עם מי לבלות את שארית חייו? ואם על המדינה לאכוף את החלטות משנות חיים אלו בשביל האזרח הבור שלא יודע מה טוב בשבילו, למה לא למנוע מנישואים של גבר מבוגר בשידוך לנערה צעירה או לאדם אלים שבוחר להינשא לבחורה עדינה? האם סקרים לא מצביעים שוב שוב על מרות גורלן של אותם הנישואים (לפחות לפי רוב)? אינני מעלה על דעתי להיכנס לביתו של החסידי ולומר לו 'ידידי, עשה מין ללא סדין' או 'בעל של אישה הוא לא בהכרח בעלה של זכותה וחירותה' ולעולם לא אומר לגברת איילת שקד 'אל תרגישי רגשי אשמה אם לא הגעת בתולה לחתונה'. זכותכם לחיות את חייכם לפי דרכיכם כל עוד מדובר בזה בדיוק, חייכם. אך למה אתם מרגישים שבכוחכם להיכנס לביתי ולמיטתי ולקבוע לי את דרך חיי והעדפותיי? אני לא מבקש מאורית סטרוק הנכבדה והאימהית להפוך בין לילה לסימון דה בואוור ואף לא לשרה גרימקי, אך הבנה של מהו המרווח האישי והיכן יש להשפיע במרחב הציבורי זועקת בשקט של ציבור לא דתי.  

כיצד מר פייגלין יודע טוב יותר למי מותר להינשא או למי לא, או מי יכולה ללדת ומי לא? מה היינו עושים בלעדיו ובלעדי חבריו? מדינתנו הייתה הופכת למדינת חטאים. כמו זו המדינה הזעירה של דרום אמריקה. אותה מדינה שבה זוגות הומואים ולסביות יכולים להינשא, מדינה שאף היום, עד המריחואנה חוקית למהדרין ונמכרת בהרשמה בבית המרקחת המקומי. לפי כל פחדיכם, אורוגוואי, אותה מדינה דרום אמריקאית שקטה, היא כיום סדום ועמורה. אך הפלא ופלא, מדינה שבה ישנו חופש בחירה לפתע הופכת למדינה השנייה בצמיחתה בעולם (תמ"ג 30%). מדינה אשר עיני העולם נישאות אליה כדוגמה לעשייה וללא ספק תיכנס לספרי ההיסטוריה (ולא על פנאטיות דתית או עקשנות לאומית כמו אחרות). מדינה אשר בראשה עומד איש של דעת, השכלה וחופש בחירה, אדם אשר לא מפחד להצהיר על היותו אתאיסט. אתאיסט? אותה מילה איומה אשר אין לה מקבילה בשפה היהודית הנאורה? איום ונורא, יאמרו כל החבדניקים, היכן המוסר? היכן האתיקה? ובכן, מסתבר שהפולטיקאי היחידי בעולם אשר מצהיר במדינה מערבית על היותו חסר דת ואמונה הוא גם בעל האתיקה הגבוהה ביותר והמוסר החזק ביותר מכל עמיתיו המושחתים (אלו שנתפסו ואלו שעדיין לא). אותו חוז'ה מוחיקה לא רק שמתגורר בבית צנוע (קטן יותר מביתה של איילת שקד), אלא הוא אדם צנוע ועניו אשר תורם את מרבית משכורתו למעון לנשים מוכות ("כי אשתי מרוויחה בסדר בשביל שנינו"), ראש מדינה שנוסע בחיפושית מביתו הקט למשרדו ואשר נלחם באש ובמים נגד השחיתות.

Uruguayאז בינתיים אורוגוואי הפכה למדינת השנה 2013 לפי The Economist הבריטי. והיכן ישראל ממוקמת? היכן ישראל מוערכת? הידעת שהאירופאי הממוצע לא מכיר בשום הבדל בינינו לבין שכננו? מי צריך אותם בכלל יאמר הישראלי הממוצע (וחבר הכנסת הלא מוצלח). אמנם, בתור ישראלי אני חושב שיש שוני תרבותי מסוים, אך חשוב מכל נראה לי שהחופש והחירות שלשמם נלחמו הורינו ואף אנחנו שווים יותר מאשר משפט בהמנון או שיח של נשיא. אך מה לעשות שבהרבה מושגים אין אנו שונים מאוייבנו ה'איומים' אשר מאיימים להשמידנו. בל נשכח שלפי הלמ"ס מעל 54% מהישראלים סבורים שעמדתם של אנשי דת חשובה בקביעת מדיניות. יותר מחצי מהמדינה חושב שלרבי צריכה להיות יותר סמכות מאשר לשופט או לפוליטיקאי מחוקק.

אז למה לעצור את תנופתה של מדינה שיכולה להיות המובילה בעולם לרווחה וחופש בחירה. מדינה אשר במקום לגרום לסלידה מכל גורם בינלאומי, תשמש כדוגמה. אין צורך לפחד משינוי, בייחוד כאשר אנו רואים שאלו האמיצים שכבר הלכו באותם צעדים לכיוון השוויון, לכיוון החופש והאחווה, לסיום הרודניות של האחד אשר יודע מה טוב בשביל כולם. האם לא ניתן לנוח מהמריבה ושאותו נינוח לא יהיה הנושא העיקרי של הלוויה? האם דוקטור למדעי הרוח, מהנדסת הייטק, או רופא בהדסה יודעים פחות מרב מקומי מה טוב בשבילם? זו רק שאלה של זמן עד שהחופש יגבר על ההגבלות, אז למה לא להיות ראש לאריות אלא להזדנב אחרי המדינות החשוכות, עיוורות מדת, מסורת ויוהרה?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: