תורת המלחמה ונפילת גרנדה, ככה כן בונים חומה

בספר ישנו פרק אחד אשר נותר מעט קצר, זהו הפרק שבו דנאל הצטרף למאמץ המלחמתי לכיבוש גרנדה. לכבוד אותה ההרפתקאה, הנה סיכום קצר של כמה מהשלבים שהביאו לכיבוש אותה עיר נפלאה.

conquista

המלחמה לכיבוש גרנדה ארכה כ-10 שנים (1482-1492). ככל מלחמה גדולה במידה בינלאומית גם בזו היו מעורבים אסטרטגיות רבות, תככים ומזימות, שקרים ומניפולציות, בין אם מצד המלכים הקתוליים לבין מצידו של האמיר המוסלמי.

אף על פי שבכל פעם שאני כותב על מלחמה ושליטים המניעים אותה, אני לא יכול שלא לחשוב על מהם המניעים האמיתיים, אמביציה אישית של השליט או דאגה לכלל האוכלוסייה? ולמרות שלא על זה אכתוב בפוסט הזה, רק אציין שלא זו השאלה שצריך לשאול, שכן היא נותנת להבין שרק קיים שחור או לבן. אולי השאלה האמיתית שצריך לשאול היא האם האמביציה מסווה את עצמה עם ענווה של עשייה להגנה על הכלל. אמשיך עם הנושא הזה בפוסט עתידי לבינתיים נתרכז במלחמה עצמה.

ובכן, המלחמה של גרנדה מציינת את תחילת סופו של הסכסוך הפנינסולרי שהתחיל עם הכיבוש המורי ב-711. במשך כשלוש-ארבע מאות שנים מהמאה ה-12 יצאו אבירים וסניורים פאודלים (המוכר ביניהם הוא הסיפור של סיד) לכבוש מחדש את מה שהם ראו כחזרה לשטחי אבותיהם. הם הגיעו עד גרנדה, אשר נשארה חזקה מספיק להתנגד וכך נחתמו הסכמי שלום תמורת תשלום מסים שנתיים. כך, המלכים הקתולים חיפשו (ומצאו) את אותה תהילת עבר, אלו אשר השלימו את המשימה של גירוש המוסלמי וטיהור האמונה הנוצרית.

הקרע בין הממלכות, אשר היו במשך כמה עשרות שנים בשלום יחסי, התחיל מכיוון שהסולטאן הגרנדיני אבו חסאן עלי סירב לשלם את המס השנתי לממלכת קסטיליה ואראגון. בנוסף לקרע עם האויב הטבעי שלהם היה מצב אשר עזר ללוע התהום להפתח והוא כאשר הסולטאן זיהה את חולשת בנו הבכור אבו עבדאללה מוחמד השנים עשר (מוכר יותר שכינויו בואבדיל) למשול ולכן הוא החליט על בנו השני (מאישתו השניה) כיורש העצר. ההחלטה גרמה לניתוק ולקנוניות בלתי פוסקות בתוך חצר הסולטאן עד מותו של האב.

השלב הראשון במלחמה הוא כפי שנעשה במלגה ובאלהמברה, כיבוש בעזרת טקטיקה של מצור והרעבה. האסטרטגיה של הרעלת נתיבי המים לעיר הנצורה, שריפת היבולים והקציר וכריתת יערות בשטחים הפתוחים מחוץ לחומות העיר. בד"כ טכניקה זו היתה מספיקה כדי שהאויב הנצור יכנע לאחר זמן קצר (כך היה באלמריה), אך גרנדה הייתה לסמל המורי של תהילת עבר התנגדה עד הרגע האחרון. במלגה הם עברו ישירות לשלב השני אך עם אלהמברה המלכים הקתוליים (ובייחד איזבל הקתולית) החליטו על מצור ממושך.

negociacion6השלב השני היה המשא ומתן ההתחלתי שכביכול התחיל כביכול מפאת סבל האזרחים. פחד האזרחים לסבול כמו הערים השכנות (כמו הקרבות באלורה או במצור על רונדה) אשר סבלו ממפלות קשות היה הגורם המרכזי ללחץ רב שהופעל על השליטים. הרצון למנוע את ההרס ולשמור על הנכסים הובילו אותם למשא ומתן.

השלב הבא במלחמה היה ההפחדה של פרננדו ע"י הקמת מחנות קבע מחוץ לערים כדי להראות בברור שהם לא הולכים לשום מקום עד שהם ייכנעו. עם הזמן שהמלחמה התמשכה כך אותם המחנות הפכו למתוחכמים יותר עם בנייה מאבן, שערים ואף משפחות החיילים אשר הגיעו למקום (לדוגמה סנטה פה בפאתי גרנדה).
השלב הרביעי היה התקפת תותחנים ראשונה כדי למוטט חלק בחומה ולפתוח מקום לכוחות לכניסה לכיבוש העיר.

השלב החמישי לפי ההסטוריונים היה התקפת התותחנים השנייה. הפעם מדובר בהתקפה אלימה רבוית דם. מכיוון שהקיר לא נפל, שיגור התותחים והפגזים משתנה. מפגזים לשבירת החומה הם הופכים להיות תותחי אש ואבק שריפה כדי לגרום לשרפות ענק בתוך העיר. כך הם מקווים שההרוגים הרבים והפגיעה באזרחים תעודד את כניעת העיר ע"י לחץ של האזרחים.
לאחר מכן, הגיע השלב של המשא ומתן השני. ההיסטוריה מראה שהערים נכנעות בד"כ לאחר ההתקפות על האוכלוסיה ופנים העיר. אך במקרה של מלגה (אחד הכיבושים הקשים ביותר של פרננדו לפני גרנדה), היכן ששלטו הברברים (Berber) מצפון אפריקה. אותם מורים הזמינו למשא ומתן שווא כדי לנצל את ההזדמנות לתקיפת הכוחות הספרדיים. באחד המקרים הם אף היו קרובים למאהל המלכים הקתוליים כדי להרגם.

לאחר מכן, בזמן שפרננדו היה עסוק במלגה עם הברברים בואבדיל, אשר חתם על שיתוף פעולה עם המלכים הקתוליים בתחילה, קיים שיחות חשאיות עם סולטאנים שונים (בעיקר טורקיה וצפון אפריקה). אותו סולטאן טורקי שלח את צי ספינות המלחמה. בתגובה לכך, השלב שביעי של פרננדו היה נעילה ימית ע"י הבאת הצי האראגוני, הבאסקי ואף ומהאימפריה האוסטרית. נמל מלגה היה הנמל המסחרי הראשי של גרנדה, היא הייתה אחת הערים העשירות לא רק למסחר אלא גם למזון מאפריקה בזמן המלחמה. טבעת החנק הימית שפרננדו הקים סביב לא רק שעזרה ומצור אלא גם מנעה מהצי המלחמתי של הסולטאנים האחרים לעזור במאמץ המלחמתי.

revueltaלעתים היו שבועות ואף חודשים של קיפאון בקרבות ובמורל. שלב חשוב היה אם כך הלוחמה הפסיכולוגית. באותם המקרים המלכה איזבל הקתולית היתה מגיעה ומראה את עצמה לפני החיילים הנוצרים ולפני חומות ושערי העיר. הדבר כמובן גרם לשמועות על היותה בעלת כוחות על טבעיים. כחלק מהפרופגנדה של המלחמות (אז ועד היום) המלחמה היא רוחנית כמו שהיא פיזית, כלומר לא רק מדובר במלחמה של חייל או אסטרטג אחד מול השני אלא של מי האל החזק יותר. בקרב על העיר במלגה, נוכחות המלכה הייתה חשובה ביותר.

השלב הבא היה אחד המרכיבים המשפיעים על תוצאות המלחמה. מרד פנימי אשר התחיל כתוצאה מהמחסור בציוד ביבשה ובים. הבורגנות המסחרית (שהייתה מורכבת מדתות ומוצאים שונים כולל יהודים ונציאנים ורבים אחרים) החלו למרוד בשלטון הצבאי והדתי של האלפאקים (alfaquíes). לכן, מונו את עלי דורדוס, איש מסחר מקומי לנהל משא ומתן סודי עם המלכים הקתוליים ולהנהיג את המרד נגד הזגרי (zegríes).

השלב העשירי הוא כמובן רגע הכניעה. במהלך כל המלחמה ישנן שיחות והשערות לגבי כניעה והתנאים שיוצבו ע"י המנצח אך ברגע המיועד התנאים עלולים להשתנות באופן משמעותי באופן יחסי למאמץ ולסכומי הכסף שהושקע. לאחר המשא ומתן שנכשל ולמרד הפנימי, מלגה סיימה עם תנאים גרועים ביותר בסיום המלחמה וכך הפכה לסמל ניצחון מקדים למלכים הקתוליים. חלק מהתנאים היו הוצאה להורג של הנוצרים שפעלו כנגד הספרדים והיהודים אשר לא הסכימו להמיר את דתם לנצרות וכלא ממושך לאותם ברברים אשר הפיצו את הקנאות נגד הספרדים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: