על אישה, כפירה ומחשבה

לאחרונה היו לי יותר ויותר שיחות על נשים (בד"כ עם נשים) ומקומם בחברה. בהחלט נושא טעון בהרבה רגשות, בין מסורות שונות לדתות לסדר חברתי (תחת טענות בעייתיות לעתים קרובות) ועוד. באחת השיחות האחרונות שלי, נשמעה אותה קריאה מקובלת של אי צדק ועוול שנעשה לנשים אך התווסף ויכוח ספיריטואלי בין אם דרך אזוטריות לבין קריאה להבנה עמוקה יותר של ישות פנימית אנדוגנית בכל אחד מאיתנו. כלומר הכוח הנשי כהשפעה רחבה בעולם המטפיזי באותה עת של הכרה בטבענו כישויות במקור ללא מגדר. התגובה הראשונה שלי הייתה, כצפוי מסקרן אקדמאי שקרא חלק מכתביה של האמריקאית השרלטנית ג'ודית באטלר (מוכרת בטענות של מין האדם הוא תוצר חברתי ותו לא), שהנה שוב מאשימים את החברה, הנה שוב ישנה הכחשה מוחלטת לכל קיום טבעי (כאילו והיינו היחידים על פני הכדור), והנה האדם והחברה המערבית לוקחים את כל האשמה.

כך השיחה התחילה אך בסבלנות ובהסברים שונים על דקויות הא ודא, היא הסתיימה אחרת. למרות שעדיין אינני מסכים לחלוטין על תפקיד החברה בהחלטה אינטרסנטית על מין ותוצר האדם, יש להכיר בכמה עובדות חברתיות אשר מוכיחות עצמן שוב ושוב כאיטיות לשינוי.

ובכן, אני מאמין שכן, יש הבדל מהותי בין גברים ונשים והוא לא רק ביולוגי. שום דבר בטבע הוא לא רק ביולוגי, מינים שונים הם גם בעלי דפוסי התנהגויות שונות. אני חושב שחלק מהעובדה שגבר ואישה הם שונים היא כדי שבטבע ניתן להשלים אחד את השנייה. כמובן שבחברה המודרנית חלון האפשרויות לכל מין הוא רחב יותר ולכן שיתוף הפעולה גדל. אמנם, טענות אלו לא נועדו לשרת את המאצ'ו הממוצע ולא את המסורתיים.

אך לענייננו, נתקלתי לאחרונה בפוסט מעניין על נשים בזמן האינקוויזיציה, או לפחות אלו אשר הואשמו בכפירה והסטטוס השונה שהיה לנשים שונות.

למשל, לאלמנה היה סטטוס מעניין. בתור נשואה לשעבר (משמע, תחת שלטון גבר) בהיותה אלמנה היא מרגישה משוחררת ולכן יכולה לאכלס בביתה כופרים שונים מכל הדתות והמינים. כלומר, לאלמנה יש בית, לעומת אישה לא נשואה המגוררת בבית הוריה והיא משוחררת מגבר אשר יכוונה לדרך הישר ולכן, סיכויים רבים למצוא מעשי כפירה וחטאים שונים.

סטטוס אחר הוא לגבי אישה כופרת אשר נשואה לגבר מאמין. היא צריכה להיות דיסקרטית בנוגע לכפירתה. לרוב היא תנסה לגרום לגבר שלה להמיר את דתו, בייחוד כאשר הוא חולה או גוסס.

אישה לא נשואה תקבל עונש קל יותר מכיוון שהיא עדיין צעירה (בד"כ בגיל 15). סביר להניח שברגע שהיא תתחתן (כמובן עם גבר טוב ומאמין) היא תתעשת ותחזור למסלול הישר.

האינקויזיציה הספרדית התייחסה לכפירה של אישה באותה חומרה ככפירה של גבר. מידע נוסף שעלה באחד ממחקריי לגבי האינקויזיציה והאישה במאה ה-17 מראה קשר ישיר בין הצורך הכלכלי של הממלכה לבין משפטי אוטו דה פה בהאשמות של יהדות בסתר וההבדל בין גבר לאישה. במחצית הראשונה של המאה ה-17 הגיעו הבנקאים המומרים מפורטוגל להתישב בספרד ושימשו כמלווים בריבית של הממלכה. כפי שניתן לראות בגרף, באותם ימים היו יותר נשים אשר הועלו למשפט אוטו דה פה. הסיבה היא שתחת חסותו של ראש הממשלה הרוזן דוכס דה אוליברס, היה איסור לפגוע ישירות באותם ראשי משפחות עשירים. לעומת זאת, במחצית השנייה של אותה המאה, אותם בנקאים מומרים איבדו את תפקידם (מסיבות שאגע בפוסטים אחרים) ופתאום אנו שוב רואים רוב של גברים במשפטי אוטו דה פה האינקויזיטורים.

 

כפי שהנתונים מראים לנו בנסיבות שונות במשך ההיסטוריה, ישנו קשר פוליטי-כלכלי-דתי הדוק למשך כל המאורעות אך לא תמיד אנו מביטים על ההשפעות של אותו הקשר על האוכלוסיות השונות. במקרה הזה (כמו בהרבה אחרים), הנשים שוב סבלו, לא רק מאותם עינוים ששימשו לעינוי הגברים אלא גם סבל על היותם נשים. לדוגמה, ישנם תיעודים שונים על נשים שנאנסו בזמן כליאתם ואף מסופר על נשים שהרו לאחר האונס (עדיין בשבי) וילדיהן נלקחו ונרצחו.

Inquisition_2ובכלל, אם נביט על משפטי האינקויזיציה השונים ברחבי אירופה, מספר הנשים אשר הועלו למוקד בגרמניה ואנגליה באשמת עשיית כשפים גדול בהרבה מכל היהודים (גברים ונשים) אשר הועלו למוקד בספרד בכל שנות קיום האינקויזיציה. המספר משתנה לפי המחקרים השונים אך מסתבר שלפי הרישומים מדובר בסביבות ה-50.000 נשים אשר הועלו למוקד באשמת כישוף. כמובן שהיו הרבה יותר שכן בכפרים רבים מנהג זה היה נפוץ ולעתים קרובות ה"צדק" שנעשה לעולם לא תויק רשמית (יש הסבורים שמדובר בכ-300.000 נשים אשר הועלו למוקד). באינקויזיציה הספרדית לעומת זאת, המספר היה קטן בהרבה ורק כ-1.500 נשים הצילו את נשמתן ע"י אש חמה. ובכל זאת, אלפי נשים אחרות אשר הושארו בחיים, נותרו עם צלקות פיזיות ונפשיות עד שארית חייהן.

2 תגובות על על אישה, כפירה ומחשבה

  1. מאת גלעד - אבל למה חובה לרשום שם?:

    בלי להיכנס לשום טיעון מכל סוג אלא בהצמדות למחקר כמותי – נשים מחזיקות באחוז אחד (1%) בלבד מסך ההון בעולם (לפי דו"ח של הבנק העולמי לשנת 2012 – לא הבאתי קישור אבל חיפוש זריז ברשת יעלה את הנתון די בקלות). אכן המצב, יהיו סיבותיו אשר יהיו, הוא אינו הוגן בצורה קיצונית.

    • מאת S.I. Cohen:

      תודה גלעד (בגלל זה חובה לרשום שם), אני חייב לציין שאני מופתע מהמספר (חשבתי שהוא לא נמוך עד כדי 1%) אך לא מהעובדה (התחרותיות הגברית שוחקת). ניתן רק להניח שבמאה ה-17 נשים לא החזיקו כלל מסך ההון (או במספר לא משמעותי ורק במקרים מסוימים כמו לדוגמה דוניה גרציה וירושת בעלה). הבעיה היא שלמרות (או מפאת, תלוי בפרספקטיבה) שהן היו נתונות להשפעת הגברים הן שימשו פעמים רבות כשק חבטות לפנאטיזם דתי וחברתי.
      הוגן עדיין נשמע כאוטופיה, אף בימינו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: