חווית הסן פרמין, ריצת השוורים הנודעת ועוד

בימים אלו מתקיימת חגיגת הסן פרמין (7-14 ביולי), אחת מהחגיגות מהגדולות בעולם. לפני שנתיים השתתפתי באותה ריצה וכך אני זכרתי אותה יום למחרת:

אתה מתעורר ב6:30 בבוקר, מתארגן, לובש את המכנס והחולצה הלבנים, קושר את הצעיף האדום על מותניך ואת הבנדנה מסביב לצוורך. לאחר כוס מים קרירים אתה יוצא לכיוון החלק העתיק של פמפלונה.

חצי שעה מאוחר יותר, אתה שם, בסמטאות, מוקף שיכורים ושיכורות ממסיבות הלילה שעדיין ממשיכות, ריחות של קלימוצ'ו של לפני ואחרי שתייתו נודפים מכל פינה. ככל שאתה מתקרב לאנסיירו (Encierro) כמות האנשים מכפילה ואף משלשת את עצמה עד אשר אתה נעמד בתוכו. מסלול ריצת השוורים חוצה את העיר העתיקה מצפון לדרום מזרח היכן שנמצאת זירת השוורים (Plaza de Toros). השעה 7:00 בבוקר והשערים נסגרים. את השוורים משחררים ב-8:00. שעה עוברת בהמתנה ובהתרגשות המקבלת תנופה חדשה כאשר ממקמים את פסל הקדוש פרמין בגודל של כ50 ס"מ בגומחה קטנה באחד מקירות הבטון בתחילת המסלול. ברגע שהבחורה הצעירה הניחה את הפסלון, הרצים הבאסקים והנווארים מתחילים לשיר בקול גבוה:

A SAN FERMIN PEDIMOS,

POR SER NUESTRO PATRÓN,

NOS GUÍE EN EL ENCIERRO,

DÁNDONOS SU BENDICIÓN.

[אנו מבקשים מהקדוש פרמין, עקב היותו מגן העיר, שינחה אותנו באנסיירו וייתן לנו את ברכתו]

ומיד עם סיום הבית, צועק המבוגר מביניהם

VIVA SAN FERMÍN

וכל הרצים משחררים קריאה מלאת אדרנלין

VIVA!!!

אותו אדרנלין מתחיל לבעבע בדמם של הרצים. רבים אלו המתחילים לפתע לקפץ באויר, מבטם לכיוון שער היציאה של השוורים במורד הרחוב.

בום!!! הירייה נשמעת והקולות עולים, כמה שניות אחרי אתה רואה אותם, בין כתפיי שורת הרצים שלפניך ישנם כמה קרניים מחודדות על ראשי בהמות ענקיות המגיעות במהירות אדירה. עוד רגע הם לידך, בתוכך. אתה מסתובב ועם הראש עדיין משתהה במבט של פחד לאחור רגליך מתחילות לרוץ במעלה הסמטה. האיש שלפניך נופל על ההוא שלפניו שנפל על הבחור שלפניו. הם מתקרבים בריצה מטורפת. התרוממת. חזרת לרוץ. בינתיים הם הספיקו ליישר איתך קו כך שאם תושיט את היד ימינה תוכל לגעת בהם. המוח בהלם הלב פועם והגוף רץ.

הם עברו, חמישה שוורים בגודל של טנדר איסוזו טרופר עם קרניים חדות כתער, הם עברו אותך, מפוחדים יותר ומתרגשים יותר, הם לפניך. אתה ממשיך לרוץ בחשיבה שזהו.

לפתע, אלו מאחור צועקים, אתה מסתובב ורואה את השישי, בודאי, אתה חושב לעצמך, הרי בעיתון הראו תמונה של שישה שוורים חסונים ולא חמישה. ההוא שנשאר מאחור, הוא תמיד המסוכן יותר, המפחד אשר מתקיף כל מה שנקרה בדרכו. כולם מבוהלים, מטפסים על מוטות העץ משני צידי הסמטה. מזל, אתה חושב, אילו זה היה עשרה מטרים למטה, היכן שתיחום הסמטה נעשה ע"י הבניינים מסביב, שם לא היו מוטות לטפס עליהן.

הוא ממשיך בדרכו. אתה ממשיך בריצה ואינך יודע למה לצפות. ראשי האנשים סביב מסתובבים מפעם לפעם. האם יש עוד שוורים בדרך?

אמרו לך שאם תרוץ מהר גם אחרי שהשוורים יעברו אותך אולי תספיק להיכנס לזירה לפני שיסגרו את שערי הכניסה. אתה רץ.

בום!!! עוד ירייה.

שלושה שוורים נוספים מגיחים מאחוריך. מה קורה פה לעזאזל? אתה חושב מפוחד למראה השור הענק שמופיע לפניך. שור גדול יותר משוורי הזירה, האם זה אפשרי?

שלושת השוורים החדשים רצים לאיטם, ללא נגיחות וללא התרגשות. זה חייב להיות הקבסטרו (cabestro) אם כך, האלפא שור, ההוא אשר משמש כמורה דרך לשאר.

הם עברו אך אתה ממשיך לרוץ אחריהם מדי פעם מבט אחורנית לוודא, רק לוודא, שאין הפתעות חדשות.

צוות מד"א בצד הסמטה. פצוע? כן. מישהו עם ידו על צלעותיו המדממות מועלה לאלונקה.

הגעת לזירה. אתה נכנס דרך השער התחתון, היכן שנכנסו השוורים. אלפי אנשים ביציעים מריעים, כולם לבושים לבן עם חגורה ובנדרה אדומה. אתה במרכז הזירה והעולם דומם. אז כך הרגישה אדית פיאף… אתה חושב לעצמך. אולי, רק שהיא לא הייתה מוקפת בעוד כמאתיים מיוזעים שרצו לפניך ואחריך.

בתוך הזירה התאספו להם רצים רבים לחלק השני של הבוקר שבו משחררים שוורים צעירים עם מגנים על הקרניים. אתה בזירת חול ענקית עם המון צועק "אולההההה" כל פעם שהשור, קטן בהרבה מאותם שוורים של הריצה הקודמת) נוגח את אחד מהלוחמים הפורסטרים (זרים) שלצידך. זרים מכיוון שהחלק הזה בבידור הספרדי הפך עם השנים לאטרקציה לתיירים המנסים את כוחם. הספרדים המקומיים אינם בין אותם אמריקאים, אנגלים ואיטלקים המהתלים בשוורים בעגלים המפוחדים.

השור הצעיר השישי הוא הקשוח מכולם. מתנגח על ימין ועל שמאל ורץ לכל עבר. ישנם אלו המפלסים לו את הדרך ואלו שרצים אליו. הנה מגיעה עוד גל של אנשים  רצים מפוחדים מלפניי, הוא בודאי לפניהם. כן, הוא לפניהם. כולם רצים לכל עבר ואתה ממתין מעט. הנה הוא מסתער לכיוונך. הופ, ברחת ימינה. אוקיי, מישיון אקומפליש.

———-

מחשבה לאחר מעשה:

לאחר החוויה נשאלת השאלה, האם זה שווה את זה? זו הדילמה העולה מדי שנה בעולם הטורומאקייה (Tauromaquia) הספרדי ובכלל, עולם אמנות הלחימה בשוורים. הרי אותם שישה שוורים אינם אלא מובלים למותם. רק מעטות מאותן החיות הגדולות והאצילות יצליחו לנגוח במטדור ולשסע את קרניהם בבשרו ובכך להציל את עורם.

האם עצם ההשתתפות בריצה לא מעודדת להמשיך את אותה מסורת מפוארת? כנראה שכן.

האם יש דרך אחרת לשמור על המסורת העתיקה ובאותו הזמן למצוא מעט חמלה (רציתי לומר הומאניות אך רק בעצם המילה מסתתר קונפליקט על שאלת הטוב והרע בהיותנו "הומאניים") לאותן חיות?

ובכן, כשאנו לא יודעים מה לעשות יש לנסות ולקחת רעיונות משכיננו. ואכן, הצרפתים כהרגלם מצאו תשובה נהדרת לדבר. בשיטת הבאסקים הצרפתים משחררים כמה פרות והמטרה העיקרית של המקומיים והתיירים היא לקפוץ מעליה. כך, אותם צעירים מלאי אדרנלין ורצון לנסות את כוחם מול הטבע, יוכלו לחזור ולמצוא בתוכם את אותו אינסטינקט ראשוני של צייד המערות, כל זאת בשמירה על חיי הפרות והשוורים והסוף (באופן יחסי) להתעללות וליהירות של האדם.

זוהי אינה אותה ההתרגשות והחוויה (הרי שם אין אנשים אשר נהרגים מדי שנה), אך מהי מסורת אם בסופו של דבר הפגיעה בכבודו של אדם או של חיה היא התוצאה. אנצל את הפוסט הזה כדי להזכיר דבר חשוב, קל לומר דברים אלו כאשר מדובר במסורות של עמים אחרים אך חשוב לעשות אינטרוספקציה גם לגבי כל אחד והמסורת שלו (בהקשר הישראלי-יהודי, כמה תרנגולות מניפים מעל ראשים של אנשים רק כדי לסיים את חייהם בשחיטה?).

ומה אם פשוט נתרכז באדרנלין ללא אותן חיות? השנה החלטתי למצא את החוויה הסן פרמינית במסורת אחרת:

Jump of Navarreria fountain

Jump of Navarreria fountain

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: