המעיל האדום שגרם לטראומה לילדה בת שלוש ב"רשימת שינדלר" של שפילברג

vestido-rojo-lista-schindler--644x362

סטיבן שפילברג ביקש ממנה להמתין לגיל 18 כדי לראות את הסרט שבו היא הוכתרה כגיבורה ללא ידיעתה, "רשימת שינדלר". אבל השחקנית הפולניה אוליביה דברובסקה, אשר לפני עשרים שנה, בגיל שלוש בלבד הפכה לילדה במעיל האדום, החליטה לא להקשיב לעצתו של הבמאי. היא ראתה את הסרט בפעם הראשונה כשהיא מלאה 11. ומאז היא חיה בחרטה. "זה היה נורא מדי, לא הבנתי הרבה, אבל הייתי בטוחה שלא רציתי לראות אותו שוב",  היא אומרת בראיון היום, בגיל 23.

 

הסרט משחזר את סיפורו של אוסקר שינדלר, איש עסקים גרמני שהציל 1,200 יהודים מתנורים בוערים, אשר, יום אחד, הוא ראה ילדה קטנה במעיל אדום מהלכת מבולבלת בזמן פינוי גטו קרקוב. כשהוא ראה אותה, בודדה ואבודה, מועלת למשאית לפינוי גופותיהם של יהודים, הוא החליט לעשות משהו בנידון.

המעיל שלבשה דברובסקה היה אלמנט הצבע היחידי בסרט שצולם כולו בשחור ולבן, מסמל את שרידי האנושות שאפילו בזמנים המפלצתיים ביותר, מרטטים את מצפונו של אנשים בודדים להוציא את הצד טוב של האנושות.

אבל אוליביה דברובסקה, אשר לומדת שנה שלישית ספרנות תוך כדי עבודה במשרה חלקית בחנות ספרים בקרקוב, לא מיהרה להכיר בגדולתו של שינדלר."התביישתי להיות בסרט וכעסתי מאוד על הוריי כאשר הם סיפרו למישהו על תפקידי בו", היא מסבירה בראיון לעיתון"טיימס". "שמרתי את זה בסוד במשך זמן רב, רב מאוד, אנשים רבים בבית הספר אמרו לי, ודאי העניין הזה חשוב לך מאוד, את ודאי יודעת הרבה על השואה", אך הייתי מתוסכלת מכל זה."

זה בטח היה קשה לילדה בת 11 לראות את קצין אס אס, אמון גת (בגילומו של רייף פיינס), יורה על ילדים ונשים באופן אקראי ממרפסת ביתו, כפי שהיה באחת הסצנות האכזריות ביותר של הסרט. כפי שהיא הסבירה בעבר למגזין לונדוני, היא התחרטה על שהפרה את הבטחתה לשפילברג להמתין לבגרות. עד שהיא ראתה אותו שוב בגיל 18. "ואז הבנתי שאני חלק ממשהו שאני יכולה להיות גאה בו, שפילברג צדק, היה צריך לגדול כדי לראות את הסרט", היא אומרת.

במהלך הסצנה המרכזית בזמן החיסול הסופי של גטו קרקוב, הבמאי רצה שהיא תסתתר מתחת למיטה. אבל דברובסקה סרבה. היא פחדה שיהיו שם עכבישים, ואפילו M & M שהציע לה הצלם לא הצליחו לשכנע אותה. בקרקוב חיה קהילה של בין 60,000 ל 80,000 יהודים לפני הפלישה הנאצית לפולין. לאחר שליחת אלפים למחנות השמדה, דחסו הנאצים כ -15,000 יהודים לאזור בעיירה שבה חיו לפני כן 3000. במרס 1943 הגיע "החיסול הסופי" של הגטו. כמה אלפים הגיעו למחנה עבודה, אחרים נשלחו לאושוויץ ומעל ל-2000 יהודים נרצחו במקום מאחר והם לא "הועילו"  לא לאחד ולא לשני.

* הכתבה תורגמה מהעיתון הספרדי ABC.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: