גירוש בהמשכים, והפעם: סופם המר של יהודי פורטוגל

מחקרי בימים אלו הוא סביב צביון חשיבות הבנקאים הפורטוגלים ממוצא יהודי לחברה הספרדית ולהתנהלות ממלכת ספרד בפרט. אותם בנקאים הגיעו להיות אנשי ממון במהלך המאה ה-15 וה-16 ע"י מסחר רחב עם מדינות שונות באפריקה, אסיה, צפון אירופה ומדינות העולם החדש כגון ברזיל. הם סחרו בבדים, טבק, תבלינים, מיני טובין של אבנים יקרות ועסק ריווחי במיוחד היה הסחר בעבדים.

ארחיב בהזדמנות על אותם סוחרים פורטוגלים אשר שמרו על שורשיהם היהודים והגיעו להיות מלווי בריבית למלכה של אחת האימפריות החזקות ביותר בזמנו, פליפה ה-4, לבינתיים, רק אומר כמה מילים על גירוש יהודי פורטוגל בדצמבר 1496, ארבע שנים לאחר גירוש היהודים מספרד (1492.

בסטרפאדו הגיבור דנאל פוגש את אברהם זכות, אחד היהודים אשר שינו את פני ההיסטוריה האנושית, בימיו באוניברסיטה בסלמנקה ובדיוק כאשר נפרדות דרכם, המספר, שהוא דנאל בימיו האחרונים, מהרהר על כמה ממעשי אותו גאון רב תחומי ובריחתו לפורטוגל. בעמ' 84 בספר דנאל מספר על חייו באוניברסיטה לצידו של זכות. הוא מתאר איך הוא יכול להבין בדיעבד כיצד זכות הגיע למשרות החשובות וכיצד הוא היה חלק מכמה פרקים אשר השפיעו על הלך הדברים באותם הימים. זכות היה מוכר בפני רבים כאדם ענו וחכם וכך הוא הגיע עד משרה של יועץ ראשי למלך פורטוגל, יוהן השני, וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1495, למלך מנואל הראשון.

"כמה שנים אחרי לימודינו המשותפים בסלמנקה הוא ברח לפורטוגל. לפי מה שמספרים בקהילה, הוא חזה את השתלשלות האירועים בספרד כפי שהוא חזה וראה כוכבים, הייתה לו יכולת מדהימה של התבוננות והערכה נכונה של המצב העגום שאותותיו הסתמנו למי שבחר לפקוח את עיניו. לכן, מעט לפני גירוש ספרד הוא עזב עם משפחתו לפורטוגל, היכן שחמש שנים לאחר ההגירה המאולצת הוא שוב נאלץ לברוח עקב המרות בכוח שנערכו לפי פקודת מנואל הראשון, לאחר לחצים רבים ממשפחת המלוכה הקתולית. אך אברהם לא ויתר ולא המיר את דתו נגד רצונו, אלא בחר שוב לברוח ביחד עם בנו יוסף. לאחר מספר שנים בטוניסיה, הוא הגיע לבסוף לארץ חלומותיו, לקדושת אבותיו, היכן שהוא חי עד יום מותו בגיל שישים, מוקף במשפחתו האוהבת."

אברהם זכות אמנם היה ספרדי במקור אך שנותיו בפורטוגל היו חלק חשוב בחייו. הקהילה היהודית בפורטוגל אמנם לעולם לא הייתה בקנה מידה כמו הספרדית אך זה לא הפריע לגדול בממון, אמנות ותרבות. חלק מהשמות המוכרים יותר הם: שלמה בן יוסף אבן יחיא מהמאה ה-13, הפייטן יהודה אבן יחיא, אלאעזר טולדנו ובית הדפוס המפורסם שלו וכמובן יהודה אברבנאל.

בעמ' 266 בחלקו האחרון של הספר, אני מסביר מעט על המקורות ומרחיב בקצרה על נתונים היסטוריים שונים, פירטתי על הנושא מחשיבות הבנת הפרק הפורטוגלי בגירוש היהודים מהפנינסולה האיברית בהשפעת המלכים הקתוליים.

בזמן שהאינקוויזיציה העצימה את כוחה בספרד, בפורטוגל המצב היה שונה, היא לא קיבלה אישור רשמי לפעולותיה עד 1536. הממלכה הפורטוגלית אמנם הייתה בעלת בריתה של ספרד מבחינה אסטרטגית, אך בהרבה בחינות אחרות הן היו יריבות ואפילו שונאות מושבעות. מהסיבה הזו והרבה אחרות מלכי פורטוגל הכירו בפוטנציאל הטמון בשמירה על מערכת יחסים טובה עם הקהילות היהודיות, והשקיעו יותר מאמצים להגן עליהן. כל זאת עד אשר כחמש שנים לאחר גירוש יהודי ספרד ותחת לחץ רב מהמלכים הקתוליים (בין היתר, תנאי להסכמה לנישואים בין בתם למלך פורטוגל), החליט מנואל הראשון להמיר בכפייה את כל היהודים בממלכתו (1497).

מנואל הראשון היה מלך של חזון. הוא ראה את המלכים הקתוליים מזדקנים ואת ממלכתו מתעשרת ולכן, בעזרת נישואיו לבתם, הוא ראה את האפשרות לרשת את האימפריה הספרדית ובכך לאחד את שתי המעצמות היושבות בפנינסולה.

ב-24 בדצמבר בשנת 1496 חתם המלך על הארכה לצו הגירוש מפורטוגל של 10 חודשים נוספים. למעשה, מנואל הראשון כלל לא רצה להוציא את היהודים ממלכתו, הוא הכיר בחשיבותם הכלכלית והתרבותית ותרומתם הרבה לפיתוח הממלכה, מהמסחר, לנשק, לרפואה וכלכלה ובכל תחום אפשרי. לכן, הוא ניסה לגרום להם להמיר את דתם בכל מחיר, בין אם בלחץ פסיכולוגי לבין בגזרות אכזריות. התהליכים והניסיונות השונים לגרום לאותן המרות המוניות היו שונים ומגוונים.

אחת הגזרות הללו התרחשה בזמן חג הפסח של 1497, באותו ערב פרצו חיילי המלך לבתי יהודים ולקחו את כל ילדי היהודים עד גיל 14. אותם תינוקות וילדים קטנים ותמימים נלקחו ממשפחותיהם ומבתיהם הוטבלו וחולקו בין משפחות נוצריות שונות להמשיך את חייהם כנוצרים לכל דבר. בסופו של דבר כל יהודי פורטוגל  גורשו או התנצרו בכוח. ובכל זאת, למרות כל אותן גזרות היו משפחות רבות אשר המסורת וההרגל היו חזקים מהפחד מהאינקוויזיציה והם שמרו על התרבות בחדרי חדרים.

 וכדי לא לשכוח את העבר מפואר של תרבות אבותינו ואחינו, אולי נוכל השנה להניח את ההגדה על ברכינו כפי שעשו אותם יהודים ואנוסים אשר במשך מאות שנים שמרו ושימרו את תרבות היהודים למרות העינויים והדיכויים. הם קראו מהברכיים מוכנים לכל רגע שאולי יפתיעו ויכנסו שכנים חטטנים אשר יקראו לאנשי האינקוויזיציה לבושי השחורים ומה שאמור היה להראות כארוחת הפסחא המשפחתית תתגלה כארוחת פסח אסורה. זהו הכוח האיום והנורא שיש לאות אחת בסוף מילה.

בגילוי מפתיע במאה שעברה נצפו מספר משפחות אשר כפי הנראה הן שריד לאותן משפחות אנוסים ששמרו על מנהגי דת משה ואהרון בסתר. פרדריק ברנר תיעד משפחה מבלמונטה (Belmonte), פורטוגל אשר למרות מאות השנים שעברו מאז שיהודי חצי האי נאלצו לעזור או להמיר את דתם, שימרו את מסורת אבותיהם האנוסים. עד ימינו הם ממשיכים לחגוג חגים יהודיים בסתר על אף שמעל למאה חמישים שנים האינקוויזיציה חדלה מלהתקיים.

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

התמונות נלקחו מ:

Brenner, Frédéric (2003). Diaspora: Terre natales de l’exil. New York, HarperCollins

ספר צילום שנעשה על יהדות הדיאספורה בעולם. כל הזכויות שמורות להוצאה לאור ולסופר.

תגובה אחת על גירוש בהמשכים, והפעם: סופם המר של יהודי פורטוגל

  1. […] גירוש בהמשכים, והפעם: סופם המר של יהודי פורטוגל  […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: