בחירות. מחשבה על חירות, תקווה או אמונה… ‏

בני ישראל שוב בוחרים. שלושה ימים לבחירות והמתח עולה, המבטים הופכים למהירים יותר והניחושים מתחילים להיקבע. כמובן שלא מדובר בניחושים לגבי מי יהיה ראש הממשלה לקדנציה הבאה אלא מה יהיה מאזן הכוחות? מי הם הרעים נגד הטובים אלו עם האמת הנכונה או האפוקריפית? מי באמת ישלוט במדינה ומה יהיה הליך פעולותיו? ולמעשה, כיצד יקבע הסטטוס קוו החדש של מדינת היהודים הדמוקרטית?

election

הרבה שאלות וסביר להניח שגם אחרי הבחירות רובן עדיין לא יהיו ברורות. אני קורא עיתונים ושוב אותן ההבטחות, שוב אותם הפרצופים, שוב אותם הדיבורים. אך היום, עם מעט יותר שנים של ניסיון, ישנו דבר אשר צורם לי יותר מכל, דבר אשר בשנותיי בארץ לא היה לי מוזר, אלא להיפך, דבר רלוונטי, נורמלי. אך לאחר שנים של פסיעות מארץ אחת לשנייה וצפייה בבחירות במיני הארצות, פתאום הוא הפך לצורמני, לבעייתי. לא זיהיתי אותו מיד, אך פתאום התחלתי להבין למה בעיני המערביים, אנו לא ממש שונים מבני דודנו מסביבנו.

זהו דבר מסוים אשר שוב ושוב אנשים ואף העיתונות הכי פרובקטיבית (מבין המיינסטרים) לא מעזים לדבר עליו. ובכן, אותו הדבר הוא האלוהים. אך הוא לא אותה התקווה באמונתם של אנשים שונים, אלא הוא האלוהים הפוליטי. אותו אחד המייצג את כל אותן מפלגות חובשות כיפות, כובעים ואפודות. אותו אחד, בעל אלף הפנים, שנמצא מאחורי כל אותו מאמין במוסר ובדרך הישר. לפי התעמולות נראה לעתים שאנו בוחרים באיזה סוג אלוהים אנו רוצים שימשול עלינו ולא באנשים המייצגים אותו. דרך התורה, בית יהודי, יהדות התורה, מאחד לאחד כולם מאחדים למטרתם את זהות האדם כיהודי עם מילות האלוהים לפי הפרשנות הפרטית שלהם.

יש דבר מסוים בפסיכולוגיה חברתית, דיי משעשע (ברגע שהוא מפסיק להרגיז ובדיוק לפני שמבינים את חומרת המצב) אשר מראה במחקרים רבים כיצד הידע שלנו לגבי מי שאנחנו לעומת האחר הוא דו פרצופי. מצד אחד, אנו יודעים מעבר לכל ספק את רמת החומריות של שכננו, עשיר יותר, עני יותר, איש משפחה או רווק נצחי אך המשעשע הוא שכאשר חוקר התרבות ישאל לגבי אמונות השכן, רוחניות, סגנון חיים וכו', כל אדם מאמין יאמר שאלוהי שכנו הוא כמובן אותו האלוהים שבו הוא מאמין. זהו דבר בסיסי בפסיכולוגיה חברתית ואבולוציונית אשר היא הכרחית לביסוס חיינו. הרי לבדנו, זו לא תהיה אמונה אמיתית, החוזק הוא באיחוד. לכן לכל אלוהים תמיד יהיה שם אחד, תכונות בסיסיות משותפות (אשר לרוב הן גם משותפות לרוב האמונות בעולם) ולאחר מכן כל אחד יבין בביתו עד היכן עובר המוסר, או מה מותר ומה אסור. לאחד יהיה מותר לגנוב מהבנק אך לא מזקנה ברחוב (הרי הבנקים גנבים, הוא ישכנע את עצמו אז גונב מגנב פטור), לאחר מותר לרצוח אדם (כי הוא ערבי, נוצרי, יהודי) וכך הלאה. אך ברגע שהם ישאלו מה מייצג אלוהי השכן שלהם, לא יהיה להם ספק שאם הוא תחת אותו שם אלוהים אזי הוא חושב כמותו.

ולכן, בחזרה לבחירות, אנו רואים שקורה דבר דומה, אנשים מתאגדים תחת מפלגות אשר מייצגות את הערכים שלפיהם אלוהים אמר שצריך לחיות. עד כאן זה נחמד מאוד, אך מה קורה כאשר כל אותם בני הדת מרגישים מאוימים מאחרים אשר להם אין אפילו אותו שם אלוהים (אנשים מדת אחרת, אנשים ללא דת, אנשים אשר בוחרים בחיים ולא משנה מהו שם האלוהים וכו')? הם מתאגדים אף יותר בקנאות תחת אותה המגבעת ואותו השם.

elect3

משעשע (עד לנקודת המעציב) לראות איך דווקא דבריהם של אותם חרדים ודתיים חגים סביב שנאת האחר (הלא יהודי, ההומו, השונה), או הפחד שלהם על כיסם. ולעתים נראה שאותם פוליטיקאים המשתמשים ללא סוף בשמו של אלוהיהם רק יודעים לנצל ולהטיף להדרות. ודווקא אותם חרדים (אני מכליל כמובן, מכיוון שלצערי זו המציאות) יוצאים בקמפיינים נהדרים על מוסר, על דאגה לעתיד ילדיהם, על חיים נכונים ושלווים, אלו אשר עצם הוא קיומם הוא הדרת האדם שלא כמותם.

אז מה לעשות? האם יש תשובה נכונה? כאשר כביכול המפלגות ללא דת רק רוצות להפוך את עמנו לעם ללא מוסר, סדר ותרבות, או גרוע יותר, להפכו לערבי, ומפלגות המרכז שמאל הן כמפלגות ללא דת רק עם שיח טוב יותר. אנו חייבים לשמור על שלנו. אנו חייבים לשמור על היהדות שלא תעלם מהעולם ולא תהיה שוב שואה שתחסל את כולנו, מסתגר האורטודוקס.

וכאן בדיוק אנו מוצאים את הבעיה. עשרות אלפי אנשים חצויים בין הרצון לשמור על אותו המוסר, האמת והתרבות אשר כפי שחינכו אותם מגיע עם האלוהים (אם לא לומר ממנו) לבין הרצון לשמור על שפיות ולא להסכים להדרות נשים, לגנבות כספים כדי לשרת את האני. אם אנו מבינים את האמביוולנטיות הזו, האם זה באמת מפתיע שאדם כמו בנט הפך להיות להיט הבחירות. עשרות אלפי קולות חצויים בין שני העולמות ופתאום מגיע אדם דתי מסורתי, נשוי לחילונית (אך מסורתית), עם עבר והווה של 'כן, אנו יכולים', לבסוף אותם אנשים אשר יכולים להכנס לסירה עם שני העולמות.

הכול טוב ונחמד, עד אשר אנו נזכרים שהסירה היא בלב ים והיא מתנדנדת לכאן ולשם וסירות תלויות בזרמיו של הים הגדול. המצב עצמו בעייתי והוא יהפוך ליותר בעייתי אילו לא יהיה איזון בריא.

electובחזרה לאותו דבר אבסטרקטי שלמרות כוחו העצום והשפעתו הבלתי נפסקת על חיינו, אף אחד לא מעז לומר את שמו, את כוחו ולהגדיר את השפעותיו. הדתיים משתמשים בשם האלוהים כדי להציג את מתכונם ועניינם אז למה לחילוניים אסור. הרי אם הוא ראש מפלגתם האמיתי, והוא תוקף את ראש מפלגת התנועה, האמת החדשה, הירוקים או כל מפלגה אחרת אשר לא משתמשת בשמו, למה אסור לתקוף אותו?

ואתה, המסורתי, האם אתה יכול לומר בכנות שאתה מאמין באותו האלוהים של החסידים מברסלב, או חב"ד, או יוצאי ליטא? "לא, זה לא כך, הם מגזימים" – אתה אומר. אך מה זה משנה אם הם מגזימים כאשר בדיעבד הם גם מרויחים מהקול שלך. האם לא ברגע שאתה בוחר במפלגה עם רקע דתי או אף לאומי, אתה עוזר להם להתקדם עוד מדרגה פוליטית וחברתית?

ישנו עוד מושג מוכר במחקרים על חברה והוא המושג של נורמלי. כל אחד חושב שהוא מייצג איזה נורמלי ואחרים הם קיצוניים לכאן או לשם (ואני לא מדבר על נער מתבגר אשר צריך להרגיש מוחצן ומיוחד או אדם בוגר אשר מעוניין להיות כמתבגר). למשל כאשר אתה נוהג על 100 קמ"ש ורכב חולף על פניך במהירות, אתה מיד חושב איזה נהג משוגע. מאוחר יותר אתה נוהג באותה מהירות אך נאלץ להאט כי רכב לפניך מאט, או אפילו עוצר להוריד את חברו, אתה מיד מוציא קללה אלומה. אתה הוא הנורמלי ויש משוגעים שנוסעים מהר או לא מתחשבים שנוסעים לאיטם. אך ביום אחר, כאשר אתה ממהר ונוסע על 130 קמ"ש, לפתע הרכב לפניך, אשר נוסע על 100, הפך לאיטי. פתאום הנורמלי השתנה. ובכן כך גם בפוליטיקה, בחברה. רק כאשר אתה חי במדינות כמו צרפת, גרמניה, ואפילו ספרד או ארה"ב אתה מבין שאולי מה שחשבת כנורמלי וטבעי הוא למעשה בעייתי. ובכל זאת, אף כאשר אתה מבין היכן הבעיה, כיצד אתה אומר לנהג בנתיב שלידך שאולי נורמלי שיוויוני זה יותר מאשר לומר שהם יחיו להם שם ואני פה כאשר אתה יודע שידך על העליונה, שאולי נורמלי זה שאין אנשים המייצגים את הדת בפוליטיקה, שהפרדה לא תגרום לחוסר מוסר (ככל הנראה, במקרה של ישראל זה יהיה בדיוק להפך).

ולכן לכל אותם הקולות, אשר בוחרים בסירה במקום ביבשה כזו או אחרת, אל תשכחו שכאשר תגיע הסופה, יסחוף אתכם הגל הגדול לחוף ארץ הגזענות, הבדידות והמלחמות (בשם האלוהים כמובן). אך אני כבר אמרתי יותר מדי, כל זאת רק כדי לשים דגש על דבר כה פשוט לכאורה, הפרדת הדת והמדינה!

מודעות פרסומת

3 Responses to בחירות. מחשבה על חירות, תקווה או אמונה… ‏

  1. יפה אהבתי, בדרך כלל יותר יציב על היבשה.

  2. אלא, אם תגיע הסופה מהים ותשטוף את היבשה

    • sicohen הגיב:

      תודה על תגובתך שריקה,
      אכן, מעט קשה למצוא את אותו מקום מבטחים באולימפוס השליו. אך אין ספק שעל היבשה לפחות יהיה לנו זמן להתכונן לבאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: