צדק חברתי, או סיבה למסיבה

החלטתי שכדי להימנע מקיבעון אקדמאי השורר על חלקים חשובים של מדעי הרוח אנסה להתאקלם בזרם המודרניזציה והפרגמטיקה ולסטות לעתים לפוסטים המשלבים אותו עם האקטואלי. העניין הוא שישנם רבים וטובים שעושים זאת אף ללא ידיעתם אך הבעייתיות ביצירתם היא שבאותו הזמן שהם מבטאים את דעתם על הפן הזה או האחר, הם עדיין מתכחשים לקרבה ולאינסוף האפשרויות אשר טמונות בשני האספקטים האלו.

ובכן, בקרוב אתיחס לנקודת מבטם הבעיתית של הספרדים על המתרחש באזורינו (החם מהרגיל כרגע) אך בפוסט זה אצין שהשבוע הייתה שביתה כללית מלווה בהפגנה המונית בספרד. ה- 14N הם קראו לה, קיצור של 14 בנובמבר. בספרד (ובחלק נכבד של מדינות אירופה) דבר שכזה הפך לשגרה. אלפי ועשרות אלפי אנשים יוצאים לרחובות, כולם עונדים וזועקים סיסמאות נגד אי צדק וחוסר שוויון. פני האשמים נתלים על שלטים רבים, פנים של אנשי הממשלה השונים, אנשי עסקים חשובים ועוד פלונים בעלי ממון או שליטה. חשוב אולי לציין בשלב הזה שלמרות שבעיתונים ישנן ביקורות כנגד אנשי בית המלוכה ולעתים רחוקות אף הכנסייה, ברגעים אלו של הפגנות המוניות, ביקורות אלו אינן נשמעות (נראה ששוב ישנו איזה סטטוס קוו שבו עדיין קיימים ה-untouchable).

 

אמנע מלהיכנס לסיבות המשבר (לשם זה אנא צפו בוידאו בסוף), אלא אנסה להתרכז בכאן ועכשיו. ובכן, המצב בכי רע, חנויות סגורות, אבטלה גבוהה, אנשים ללא תקווה ועוד. אמנם כל זאת לא מפריע להם לרוץ לבר המקומי בכל אחה"צ כפי שעשו מזה שנים ובכל חמישי ושישי למלא את המסעדות, אך נכון הדבר שאנשים רבים עוזבים לאנגליה וגרמניה לחפש גורל חדש.

מה הפיתרון? ובכן אם תשאלו את האנשים ברחוב הם יטיפו על בעיות השחיתות בשלטון, על מתן לעשירים על חשבון העניים, על אי צדק, הם יטיפו על כיצד זוהי זכות בסיסית של כל אדם למקום מגורים (עדיפות במרכז העיר), למוצרים בסיסיים (שבד"כ כוללים יותר מאשר ארוחה חמה ביום אלא כבר מדובר ברכב לכל משפחה) וכו'. דברים אלו בהחלט נשמעים מוצדקים לפחות עד אשר מגיעה השאלה הבאה, כיצד אתה מתכוון להשיג זאת? לעבוד יותר? אולי שישה ימים בשבוע במקום חמישה? לוותר על הסיאסטה של אחה"צ? ובדיוק במקום זה, הכול מתחיל להתבהר, בדיוק היכן שהפנים של אותו נשאל אלמוני משתנות בפחד והגמגום תופס את מקומו של מה שהיה כהצהרה אמיצה על זכויות אדם. מה זו האבסורדיות הזו? הוא שואל. למה שאוותר על כל אלו? הזכויות האלו מגיעות לי אף בלי שאעבוד כלל, הוא חוזר ואומר.

אז כן, פתאום הכול מתבהר, פתאום, כל הסולידריות מתבלבלת עם עצלנות ורצון להוציא תסכול יותר מאשר למצוא פיתרון.

וכך נראות ההפגנות האחרונות.

בהפגנה לפני כחודשיים הנזק הסביבתי שנוצר לאחר הוצאת התסכול נאמד בכ-3 מיליארד אירו. כמובן, מחיר שיעלה למדינה, הווה אומר, למשלם המיסים, לכל אותם האנשים אשר גרמו לאותו הנזק. הרחוב היה כאחרי סופה, זבל בכל מקום, כרזות, מיליוני ניירות, חלונות ראווה מנופצים, שמשות של רכבים סדוקים. עשרות שוטרים סביב קואופרטיבים גדולים שאותם אנשים אשר צועקים בקולות של שנאה חוזרים למחרת לקניות.

וכאשר אתה שוב שואל את אותם אנשים, אוקיי, אני מקשיב, מה הפיתרון? שוב, הבלבול, הגמגום. שהם (אותו ה"הם" שהעיקר לא יהיה קשור ל"אני") יחשבו על משהו, סוף לשחיתות, הם אומרים.

ובכן, כאשר אני רואה את המתרחש מסביבי במדינה חצי אירופאית זו, עיניי הביקורתיות לגבי מדינת מוצאי מתרככות ואומרות, סולידריות אמיתית היא לא ההפגנה היא הנכונות לפתור את הבעיה.

והנה הסרטון הקצר שנעשה כבר ב-2011 על אחת הסיבות המרכזיות למשבר (מתנצל, לא מצאתי אחד מתורגם). הסרטון מציג את הבעיה שכאמור ישנו רצון של בעלי שליטה לעשיית ממון (מה עוד חדש) אך הבעיה היא באנשים כמוני וכמותך. כל אחד מאיתנו סובל מחמדנות מסוימת וברגע שניתנת לנו האפשרות החוקית לממש אותה, רובנו לא יחשבו על שעה אחת קדימה אלא יסתנוורו מהרעיון של בית חדש, רכב נוצץ וטלויזיה LCD רחבה. העשירים יכולים להיות חמדניים, עושקים וחסרי לב, אך זהו הכוח הגלובלי של הרוב היחידי אשר יכול להיות חזק מספיק לגרום להשפעה כה רחבה.

תגובה אחת על צדק חברתי, או סיבה למסיבה

  1. […] אז למה עכשיו? כפי שניתן לראות בפוסטים השונים (לדוגמה כאן), ישנה חשיבות גדולה לכלכלה. שתי הסיבות החשובות ביותר […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: