סאנבניטו, לבוש לכופר המצוי

הסאנבניטו היה ועדיין מאז שנים ארוכות כסמל לנידוי חברתי, לשונה, לאחר אשר מסרב להכיר ברוב כבעל הדעה היחידה. בעולם הספרדי בכלל ומתחילת האינקויזיציה (השנייה ב-1481) בפרט, הסאנבניטו היה לסמל הכופרים. כאשר אני אומר ספרד, אין אני מתכוון לחצי האי בדרום אירופה המערבית, ספרד באותה התקופה הייתה פרושה על כ-80 מלכויות שונות עם שטחים רבים שכללו חלקים רחבים ממה שהפך לימים איטליה, גרמניה, הולנד והחל מ-1492 דרום ומרכז אמריקה. עם התחזקותה כאימפריה כך גם התחזקה בה הקנאות והחוסר סבלנות לשונה. היה נראה שהעולם הקתולי חי בפחד מתמיד מאותם ה"כופרים" הרבים אשר כביכול רק רוצים בשללם ורעתם. חשוב לציין שאלו מאיתנו אשר מנסים לחיות במציאות קיומית ולא באוטופיה דמיונית, פחד זה, כפי שמראה ההיסטוריה מוצדק (אם כי לא בהפרזה כמובן). האימפריות השונות בתקופה (פורטוגל, אנגליה, צרפת, הולנד) תמיד המתינו וארבו מאחורי כל פינה להמתין להזדמנות לחפון את אותם הממתקים המוזהבים והכסופים שהיו בסיס חשוב לכלכלתם. וכך, התחזקה אימפרית ספרד ואיתה הדת הקתולית.

כחלק מאותה הקנאות, העונשים לאותם כופרי דת היו רבים ומאוד טקסיים. כך נולד לו הסאנבניטו שהיה הבגד שאותו נהגו להלביש על הכופרים בתהלוכות האוטו דה פה (טקס האמונה).

ברומן אני מתאר לפחות שתי תהלוכות כאלו (שתיהן בטולדו) כאשר חלק מהאנשים לובשים סאנבניטו וחלק אחר פוסעים חצי עירומים. אני לא ממש בטוח מהן הסיבות אך לפי הכתבים מהתקופה ובספרי ההיסטוריונים של ימינו, ישנה אי סדירות לגבי האוטו דה פה והלבוש. ככל הנראה, מדובר באי סדירות אשר מקורה במסורות שונות, מקומות שונים וכמובן תקופות אחרות. כאשר לבישוף אחד נראה שעדיף סאנבניטו עם מצנפת מחודדת שמסתירה את הפנים, לאחר עדיף היה חצי עירומים ויחפים.

הבטוח הוא שהסאנבניטו שהיה בשימוש רחב יותר היה נראה בערך כך:

כופר צועד עם סאנבניטו ונר

הרבה נכתב על המסורת הזו שקיבלה ביטוי שונה בערים ובמקומות השונים. אחת הדוגמאות כפי שמסביר אלברו בראיבר בפוסט הזה (בספרדית) היא של גונזלו פרננדז דה אוביאדו, בו ההיסטוריון מתבדח על חשבון המנהג הזה אשר בהגיעו לעולם החדש (כפי שנקראה אמריקה לאחר גילויה) קיבל משמעות שונה. אוביאדו מספר על אינדיאני אשר נכח בכמה טקסי אמונה וראה מאות אנשים מהלכים עם הסאנבניטו. בהיותו סוחר תאב בצע, הוא שיער שאותו סאנבניטו מפורסם ודאי לבוש חגיגי מסורתי מוצלח מאוד. כך, מעט זמן אחר-כך הוא הכין 300 סאנבניטו וניסה למכרם ברחבי העיר. לאחר הכישלון הראשון למכירה הוא עשה דרכו לכופר המקומי עם הצעה להנחה מיוחדת. לאחר שגם זה האחרון סירב (למרות שזמן לא רב לפני כן הוא עצמו לבש סאנבניטו לתפארת), החליט האינדיאני המיואש לפנות לבית הדין, היכן שהוא התלונן על הרמאות של אנשי העיר. מיותר לציין שאינדיאני לא רק שלא קיבל את השקעתו חזרה אלא גם נקנס על סחר לא חוקי.

לכן, בפורים הבא, עזבו בצד את גיבורי העל משרי החלומות אלא לבשו סאנבניטו וחלקו כך את כבודם וזכרם של עשרות ומאות אלפי אנשים אשר לבשו אותו בצעדות המוניות. תחת ההומור של החג נוכיח שגם מה שנראה ברגעים מסוימים כמצוות אלוהים, ברטרוספקטיבה, הוא תמיד אינו אלא שיגעון בני אדם שתלטניים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: