יצחק אברבנאל

יצחק אברבנאל

הפוסט הזה הוא חלק מהכרת תודה עמוקה לאותם יהודים אשר היו דוגמה למופת בחיים בין התרבויות השונות. הם ההוכחה לכך שיכולות וחיל של אדם לא חייבים להיות מושפעים מהחברה בה אנו חיים. כאשר אנו רודפי צדק, ידע ועזרה לסביבתנו, דרכינו להצלחה מובטחת. על אף שלעתים נסבול כסובבנו, אברבנאל הוא ההוכחה שאם לא מאבדים תקווה וממשיכים להסתכל קדימה בחשיבה על החיים ועל נתינה, בסופו של דבר, נמצא את מקומנו. הרי לא המקום הגיאוגרפי הוא החשוב אלא הרגשת ליבנו, הגיגי מוחנו וכמובן משפחתנו.

להלן סיכום קצר של חייו שנעשה ממאמר ע"י אריק לווי מהספר יהדות פורטוגל במוקד, עמ' 103-125:

החצרן רם המעלה נולד בליסבון בשנת 1437, הוא היה תיאולוג ופרשן. בשנת 1483 הוא נאלץ לברוח מפורטוגל לספרד ומשם לאיטליה בגירוש של 1492. הוא חי במקומות שונים בארץ זו עד פטירתו בוונציה ככל הנראה בסביבות חורף 1508-1509.

אברבנאל משמש כסמל להתנגדות הדיכוי והגירוש נגד היהודים. בעיקר עקב היותו "דוברם הראשי" של יהודי ספרד ב-1492. עם כישלונו בהדברות הוא בחר להגלות את עצמו ובלבד שלא להמיר את דתו.

יצחק אברבנאל מגיע ממשפחה בעלת שורשים ארוכים בספרד (עד שסבו היגר לפורטוגל לפני היוולדותו).

רוב כתביו נכתבו מחוץ לארץ מולדתו אך כמובן לא ניתן שלא להחשיב את שנותיו שם כחשובות להתפתחותו האינטלקטואלית. ואם בחייו האינטלקטואלים הפורים עסקינן, ניתן להוסיף שכמו שקורה לרבים, חיי הנוודות מגרים את יצר הכתיבה והיצירה (בין עקב החוויות הטובות לבין הטראומתיות). למסקנה זו ניתן להגיע דרך הסתכלות על המניעים, מטרות העל, החומרים, הסגנון והנימה שבכתביו.

לא ברור אם ניתן לראות את כתביו לאחר הבריחה מפורטוגל כהמשכיות או, ויש הטוענים כך, כשינוי תכליתי מהכיוון הרוחני והספרותי שבא כתוצאה מהגירוש.

הכתבים הפורטוגלים:

תחילה היה ניסיון לפרש את חמשת חומשי התורה. חומש הדברים לפני השאר (1492). ציון חשיבותו נעשה בשאלה לאחד מרבני ליסבון, הרב יוסף חיון. אותה שאלה הינה המפתח לחידושו של אברבנאל בפירוש התורה וחקירתה ממבט שונה. אמר אברבנאל: "שאלתי ובקשתי אם המשנה תורה הזה ספר אלה הדברים היה מאת ה' מן השמיים […] או אם הספר משנה תורה משה מעצמו חברו". לשאלה, שמעלה תמיהות תיאולוגיות מחז"ל, מתווסף פן חדש, פולמי, לגבי הספר. אם אלוהים כתב את ספר דברים בכדי להסביר את 4 הספרים הראשונים מדוע הוא עשה זאת בצורה שהיא עצמה דורשת הסבר. "אין מחבר יסתום דבריו ויפרש עצמו" הוסיף. ובכך האיר אברבנאל את "הצד האנושי" בכתובים בהתייחסו אל מחברם בכשר ודם.

חיון עצמו היה חוקר מזהיר שהתעניין בכתבי הקודש והוא ועמיתיו היוו השראה לאברבנאל בהמשך חיו בחקירת המקרא.

אברבנאל חיבר בשנות ה-60 מסה פילוסופית קצרה בשם "צורות היסודות". אנו מוצאים כבר בחיבור מוקדם זה כמה תכונות שמלוות את החוקר לאורך חיו, כגון:

  • חובה להצגת הדברים בצורה שיטתית
  • נטייה להעריך את דעתם של אחרים לפני דעתו שלו
  • בקיאות במגוון רחב של ספרות יהודית ולא יהודית.

אך הוא לעולם לא התייחס לחיבורו כמושלם עד "עטרת זקנים". למונוגרפיה הפרשנית הזאת הוא התייחס כ"פרי ראשית האדמה אשר נתן לי ה'". "עטרת זקנים", העוסק בפרשה מסוימת בספר שמות, נכתב בשנות ה-30 לחיו. המחקר גם מראה כמה תכונות המאפיינות את כתיבתו המאוחרת יותר:

  • מחויבות לחקר המקרא מכיוון תיאולוגי
  • עצמאות זהירה אך בוטחת בסמכות המדרשית
  • עיסוק מתמיד ברציונליזם של ימי הביניים
  • התעניינות עמוקה ברמב"ם ובמפרשיו
  • נטיות מגוונות שיתגלו בהמשך כמרכיבים בלתי נפרדים מאישיותו האינטלקטואלית.
  • שמרנות ועצמאות ביחס למסורות היהודיות של התקופה הקלאסית ושל ימי הביניים.
  • גישה מחקרית המבוססת על הצבת שאלות
  • יחס מכבד כלפי חוץ אך למעשה אדיש אל הקבלה

עבודה זו משמשת מבוא מוצלח להתעניינותו האינטלקטואלית ולמכלול הפרשנות המאוחרת של המחבר. עם נושאים כגון: נבואה, השגחה, דרך כתיבתו של הרמב"ם ועוד.

אברבנאל התעמק גם בנושאים תיאולוגיים כגון במורשתו הדתית-פילוסופית של הרמב"ם. הייתה לו הכרות טובה עם כמה מהויכוחים שהתנהלו בספרד. ויכוחים שהגיעו למערב ממצרים בסוף המאה ה-XII ובכללם גם חידושים מהפכניים של הרמב"ם (עד כדי התייחסות חדשה לחקר תולדות המחשבה ביהדות). "יחסו ועמידתו כלפי הרמב"ם היו דיאלקטיים במלוא מובן המילה" (עמ' 111). ב"עטרת זקנים" אברבנאל התייחס לרמב"ם כ"הרב האלוהי המאיר לארץ ולדרים עליה".

בהתכתבות נוספת, הפעם עם יחיאל דה פיזה, משנת 1472 אנו רואים שאברבנאל קרא בנוסף ספרות עברית, דבר שהעשיר מאוד את כתביו. הוא התדיין בנושאים מגוונים כגון: האל בנבואה נגד התגלותו ברוח הקודש; מהו תפקידו של ה"שכל הפועל"; השאלה האם הנבואה היא תופעת נס (אברבנאל) או טבעית (רמב"ם). אנו יודעים על כעוד שני חיבורים בתקופתו בליסבון: "מחזה שדי" שכנראה נעלם בעזיבה ועוד אחד קצר על חטאם של משה ואהרון בימי המריבה.

ולכן אנו יכולים לומר בבטחה שההישגים הספרותיים שלו לא בהכרח מופיעים משנותיו בספרד ואיטליה, אלא מקור חשוב הוא פורטוגל. מאיטליה אנו מוצאים את הכתבים בסגנון ניחום ועידוד גולי ספרד. כמו למשל "ימות עולם" עם מטרה לנסות, להציג ולנתח את כוח עמידתו של העם היהודי בימי אסונו.ישנו הבדל ברור בין המניע לכתיבתו במונופולי (בשנים 1496-1498) שהיה האסון לבין הויכוח הנוצרי יהודי בהקשר המשיח שאינו משקף את הגירוש. יחד עם זאת, בהחלט תחושת הטראומה זירזה את כתיבתו. אנו מוצאים בחיבור נוסף שלו בשם "צדק עולמים" את השפעת הגירוש. אך יש מגוון רחב של נושאים כגון גזירת הדין בראש השנה ויום הכיפורים, חיים לאחר המוות ואף תחיית המתים.

מסקנת אריק לווי היא שרוב כתביו של אברבנאל כבר נכתבו או לפחות נחשבו בפורטוגל. למשל חיבוריו האיטלקיים (להוציא אילו המשיחיים), סגנונם מוכר לנו מלפני 1492. "ההמשכיות בין פורטוגל לאיטליה קיימת לא רק לגבי הצורה אלא גם לגבי המהות" (עמ' 116). פירוש בספר מלכים היה העבודה הראשונה שלו באיטליה (הסתיימה ב-1493) וניכר בעבודה זו את ההמשכיות של חלומו מספרד (לפירוש ספרי נביאים ראשונים). עד יצירתו האחרונה אנו רואים את החשיבה שהתחילה בפורטוגל. בשנותיו המאוחרות חזר אברבנאל ללב נושאי התעניינותו בדתית מימיו בפורטוגל. הוא אף טען בהזדמנות שעל ריבוי שיטות דוגמטיות מתחרות ישנה אשמת הגירוש.

עוד דוגמה לגירוי חיצוני שהוא לא הגירוש, היא בחיבור "שמיים חדשים" העוסק בפרשנות הרמב"ם. שוב השאלה: באיזו מידה צריך הלומד לחפש מעבר למשמעות המיידית של דברי הרמב"ם. ונראה שאברבנאל פיתח לעצמו תפיסה של האזוטריות של הרמב"ם שאותה יכול היה לקבל.

דוגמה לחיבור שנכתב בהשפעה איטלקית גרידא הוא "מפעלות אלוהים" שכנראה נכתב בהשפעת לימודי הרנסנס במהלך שהותו באיטליה. זהו פירוש הקבלה במונחים נאופלטוניים. ההנחה היא שמאחורי אפלטון ועוד פילוסופים קלאסיים שונים הסתתרה תורת הקבלה. לפי תפיסת "התיאולוגיה העתיקה" (Prisca thealogia) של אמת יחידה וכלל עולמית שחלחלה לכתביהם של הפגאנים בעת העתיקה. ולכן ניתן לומר בבטחה שלמעט מס' מועט, רוב חיבוריו אינם קשורים לגירוש.

חוקרים רבים התרכזו במשיחות של אברבנאל אף על פי שלמעשה רטוריקה זאת דוכאה על ידיו בשלב מאוחר (לאחר שחיזויו לא התממשו). והשאלה החוזרת הינה האם הוא היה כותב את מה שכתב באיטליה אילו היה נשאר בליסבון? אם נאסוף את כל העובדות נגלה שאברבנאל לעולם לא זנח לגמרי את תלמודו מימי פורטוגל. מה שבטוח שבפורטוגל הוא לא היה מספיק ליצור כבאיטליה לאחר הגירוש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: